קופה, קופה קאבנה (ולא זו שבברזיל)

יום שני בבוקר עולים על מונית בדרך לקופה קבנה, התוכנית היא להיות שם 2 לילות ולהמשיך משם למעבר הגבול עם פרו להמשך המסע שלנו , נהג המונית שאמור להקפיץ אותנו לתחנת האוטובוס מציע להסיע אותנו לקופה קבנה ומבטיח שבמקום 4 וחצי שעות תוך שעתיים וחצי עם הרכב אנחנו נגיע וקונה אותנו בזה ומוציא מאיתנו בעבור זה 500 בוליביאן (250 ש"ח ) שזה מלאא כסף במונחי טיול בבוליביה אבל על נוחות משלמים...

השעתיים וחצי הופכות ל3 וחצי , הוא נוהג כמו משוגע, הדרך עולה שוב לגובה והכבישים מתפתלים , טליה שוב לא מרגישה טוב בנסיעה, היא ממש סובלת בנסיעות האלה, אנחנו עושים 2 עצירות כדי שהיא תתאפס קצת וממשיכים, רואים מרחוק את אגם טיטיקקה ומקווים שהגענו אבל לא , קופה קבנה מהצד השני שלו , האגם עצום

כדי לחצות אותו אנחנו עולים עם המונית על מעבורת של כ10 דק' ומהקצה של השני של האגם יש לנו נסיעה של עוד כשעה עם פיתולים בלתי נגמרים שלא עודים טוב לאף אחד, הנוף עוצר נשימה ואנחנו מתפללים להגיע בשלום

המקום שהזמנו נראה כמו מקום מהאגדות עם דירות בצורת קונכייה ממש מגניב, רק שהגענו מלמטה במקום מלמעלה וכמות המדרגות שיש לעלות היא מטורפת, אני יורדת לקבלה והילדים רצים אחרי במעלה המדרגות במקום להשאר ולעזור לשי , כעבור כמה דקות כשכל המזוודות כבר למעלה אנחנו מבינים שהטאבלט של שירה נשאר במונית, מנסים להשיג את נהג המונית ללא הצלחה, מנסים לחשב זמנים ולחשוב מתי אמורה להיות לו קליטה אבל זה לא מצליח והוא לא עונה לנו , כעבור כ4 שעות הוא חוזר אלינו כשהוא כבר בלה פאז

הוא מוכן לחזור למחרת בתשלום צנוע של עוד 500 בוליביאן (אמרנו לו תודה אבל לא תודה) החלופה היא להקפיץ את זה לבית חב"ד ובשאיפה שמישהו מהמוצ'ילרים שמגיעים לשם ובהמשך לפרו יביאו לנו את זה

הרב איציק כמובן אומר שאין בעיה ומציע גם אם נרצה לבקש ממישהו שמכיר שיביא לנו את זה בעלות נמוכה יותר של 200 בוליביאן , זה כבר נשמע יותר הגיוני ואנחנו סוגרים , מבקשים מנהג המונית שיקפיץ את זה אליו והחצוף הזה בלי להתבלבל לוקח על זה 70 בוליביאן נוספים (שזה המון לנסיעה בתוך לה פאז) אבל....

השיכחה של הטאבלט גרמה לנו לתחושות קשות, הילדים שלנו שיהיו בריאים חיים את החיים בצורה מייטבית מסתובבים להם בעולם עם אמא ואבא שדואגים להם להכל ולפעמים שכוחים לקחת אחראיות על החפצים שלהם, התבאסנו על זה שבמקום לעזור לשי ולעשות סריקה כמו שצריך הם פשוט קיפצו להם מהמונית אחראי למלון והתבאסנו על עצמנו שלא דרשנו את זה מהם

זה מסוג הרגעים האהל שגורמים לעצור ולחשב מסלול מחדש ולעשות שיחות עומק משמעותיות עם הילדים

המקום בו אנחנו ישנים מקסים , הנוף של האגם נראה מכל מקום, כמה המים עושים לי טוב

אנחנו יורדים לכיוון החוף ושם יש הרבה מסעדות ומלא מלא דוכנים שבכולם מוכרים טרוצ'ה טרייה (סוג שלסלמון) ואנחנו מתענגים על הדג הטרי אחרי שהרבה זמן לא אכלנו דגים

https://video.wixstatic.com/video/d253f8_65aa4e55d2804277a9ceaacfd0509b19/1080p/mp4/file.mp4

שלישי בבוקר קמים מוקדם ויוצאים לשייט לisla del sol שנמצא במרחק שעתיים שייט, במהלך השייט הפעם שירה לא מרגישה טוב, היא סמרטוטית לגמרי ובסוף מקיאה, אוף מסכנונה, את הרגישות הזו בדרכים מפותלות או בתנודות בים הבנות כנראה קיבלו משי , כן כן משי , גיבור גיבור אבל בכל מה שקשור לזה הוא סובל נורא

מגיעים לאי ולפנינו עליה די חדה שגם אליה לא היינו מוכנים , העלייה קצת קשה שירה הולכת לאיטה אבל בסוף אנחנו עושים את זה, האי הוא אי כפרי של כ5000 תושבים

מטיילים בו כשעתיים עם נוף משוגע מסביב של האגם ובסוף מגיעים למסעדה צפה שמגישה רק דגי טרוצ'ה טריים טריים, עד כמה טריים ? עד כדי כך שאתה בוחר את הדג מהאגם דג אותו ומעביר למטבח

הופתעתי מזה שממש היה קשה לי לראות את המחזה, משהו שבעבר לא היה מפריע לי אבל פתאום לראות אותם חיים ורגע אח"כ אצלנו בצלחת פתאום ממש הפריע לי

שי ויהונתן דווקא השתעשעו מהרעיון והתענגו על הדג

בדרך חזרה ישבנו כולנו בחלק העליון של הסירה בלי לשים קרם הגנה מה שהראה את אותותיו ביום המחרת, כולנו היינו עם פנים אדמדמות אובר

טה ו

הגענו באיחור של שעה בלי יכולת לתקשר עם מי שהיה אמור להביא לנו את הטאבלט של שירה , מזל שעידכנתי אותו מראש שיכול להיות שנאחר

ב14:30 אני מצליחה לתפוס אותו - הטאבלט חזרה בידינו , מגיעים למלון מתחברים לwifi ומקבלים הודעה מרובי , תתקשרו אלי

מתקשרים " דיברתי עם הקונסול האמריקאי הוא אמר שיעזור", מרפי הו מרפי איזה טיימינג יאללה

מחר אמורים לנסוע לגבול ולעבור לפרו אבל...אין מצב שנפספס הזדמנות כזו

קובעים עם רובי להיפגש מחר בשעות הצהריים בMulticine מסתבר שיש שניים כאלה בלה פאז, האחד בעיר למטה והשני למעלה באל אלטו ומתחילים לגזור משמעויות קדימה

מבטלים את הטיול לאיים הצפים בפונו, את הדירה באריקיפה ומקווים שנגיע בזמן לפגישה שקבענו בשגרירות בלימה כדי לחתום שם על מסמכים של שי שקשורים לפרישה , מחפשים מחדש מקום לינה בלה פאז ומונית שתסיע אותנו חזרה