אחורה פנה, קדימה צעד ללה פאז

הנסיעה חזרה מקופה קאבנה נעימה יותר מהדרך הלוך וגם מהירה יותר כי אנחנו עוצרים באל אלטו ולא נכנסים לתוך העיר , תוך כשעתיים וחצי אנחנו מגיעים.

מסתבר שהכניסה לתוך לה פאז לאזור הדירה בה היינו לקחה עוד כשעה וחצי, בגלל הפקקים, מטורף

הגענו מוקדם מהצפוי ואת רובי אנחנו אמורים לפגוש רק לקראת 13:30, מרכזים את כל המזוודות בצד

הילדודס ושי הולכים לבחון קצת את המתחם ומגלים שיש שם משחקיה ומתחם של טרמפולינות ומאותו הרגע לא שמענו מהם לשעה

רובי מגיע ומקבל אותנו בחום ואהבה מכניס אותנו למשרד שלו, מסביר מה אנחנו צריכים לעשות עוזר בכל האמצעים המשרדיים הנדרשים, אינטרנט, סורק מדפסת וכו' ודואג לתעסוקה לילדים

איך לא , הם שוב נכנסים לסרט ומבסוטים עד הגג מהאירוח של רובי

האינטרנט באזור לא לטובתנו ואנחנו לא מצליחים למלא את הבקשות , מחליטים לאכול משהו ולנסוע לדירה ושם למלא את הבקשות בשאיפה שהאינטרנט יהיה טוב יותר, בשלב הזה רובי כבר המשיך לעיסוקיו אך כנראה שהשאיר הנחיות לאנשי הצוות שלו שברגע שראו שאנחנו מתחילים לנוע לכיוון היציאה עצרו אותנו, לקחו את המזוודות, דאגו להזמין לנו מונית ולא איפשרו לנו לנסוע עד אשר נתנו הנחיות לנהג וצילמו את המונית בה נסענו

כל כך לא טריוויאלי אי שם בסוף העולם להרגיש כל כך עטופים ומוגנים ולקבל כזו עזרה

הדירה ללילה הראשון אליה הגענו לא משהו בלשון המעטה אבל ממוקמת באזור מצויין ולא רחוק מהדירה השנייה אליה אנחנו עוברים למחרת

המטרה העיקרית הערב היא לסיים ולמלא את כל הבקשות לויזה ואכן כך נעשה , כמעט ומסיימים את הגשת הבקשות אבל אז מבינים שהתשלום בבוליביה בעבור הויזות לא יכול להעשות אינטרנטי אלא צריך ללכת לבנק בכתובת ספציפית ולהעביר להם את הכסף ורק כיומיים לאחר מכן כאשר יתקבל האישור תשלום יאשרו לנו לתאם את הראיון לשגרירות, אני מתחילה לחשב זמנים ומבינה שהאופטימיות שהייתה לנו עד יום ראשון לכל המאוחר להיות כבר אחרי הייתה לא ראלית

היום יום שלישי, מחר שי ישלם מה שאומר שלפני יום חמישי לא נוכל לבצע את תיאום הראיון ומי יודע למתי הוא יקבע לנו ...

אנחנו מבינים שזה עשוי להיות אורך יותר ממה שצפוי לנו ושהפגישה המתוכננת בשגרירות ישראל בלימה ככל הנראה לא תצא לפועל בזמן ,מנסים לדחות את הטיסה מאריקיפה ללימה ללא הצלחה, מבינים שזה הולך לעלות לנו הרבה יותר ממה שחשבנו כי אין אפשרות לשנות את הטיסה והמקסימום שאנחנו יכולים לקבל כהחזר זה 11 ירו, שזו בדיחה

נושמים עמוק ומזכירים לעצמנו מה שחשוב לנו ושכסף בא וכסף הולך

מסיימים ויוצאים לחפש משהו לאכול באזור, פונים ימינה מהביניין ואנחנו בקניון מקסים עם מגוון אפשרויות לאכול, כולנו עייפים אוכלים פיצה ופסטה וחוזרים לישון , בלילה יהונתן מתעורר עם כאבי בטן ספק מהגובה, ספק מהפסטה חוץ מלנחם אותו ולעשות קצת עיסוי אין לי יותר מידי איך לעזור

בבוקר עוברים לדירה בה נהיה את המשך השהייה עד שנקבל את הויזה, בודקת מול בעל הדירה עד מתי היא פנויה והוא אומר שעד חמישי מעדכנת אותו שתוך יום יומיים נודיע לו עד מתי נרצה להשאר.

במרחק 2 רחובות הגענו לדירה החדשה והכיפית שלנו , כמה כיף שעברנו איזה דירה נעימה, מניחים את המזוודות ויוצאים לאכול משהו, לעשות קניות והמשימה החשובה מכל לשלם על הויזות בבנק . יהונתן עדיין לא בטוב, מעדיף לא לבוא איתנו, אני מתלבטת אם זה נכון להשאיר אותו, הוא מתעקש , הדירה בטוחה, בבניין מנוהל שלא ניתן להיכנס אליו סתם ככה, הוא רוצה לישון , אני מוודאת שהטאבלט שלו מחובר לאינטרנט שיוכל להתקשר אלינו אם צריך משהו. במרחק של 5 דק' הליכה אנחנו מגיעים למתחם הMulticine של חברנו רובי, נכנסים לבית הקפה Alexander עליו קיבלנו הרבה המלצות והאמת שבצדק, מגוון גדול של ארוחות בוקר סלטים, כריריכים והכל טרי וטעים

משם אני והבנות ממשיכות לhipermaxi לקניות ושי לבנק

בצהריים נפגשים בדירה, יהונתן מרגיש כבר יותר טוב, מכינים משהו לצהריים ומחכים בציפייה לאישור מהבנק שהכסף הועבר כדי שנוכל להזמין את התואר , מחזיקים אצבעות שזה יקרה עוד היום

מעבירים את היום בבית ואכן בלילה, רגע לפני שהולכים לישון, מציצה שוב במחשב ו....יש, התקבל האישור, ישר נכנסת למערכת זימון התורים, מזמינה תור לדצמבר ומיד לאחר מכן כפי שרובי הנחה אותנו מבקשת להקדים את התור בגלל הנסיבות, בבוקר מתקבלת הודעה, התור הוקדם ל8.4.22 וואו מדהים , מצד שני כמו שחשבנו ללימה לא נגיע וזה אומר להישאר עוד שבוע שלם בלה פאז, מה לעזאזאל נעשה פה עוד שבוע

שלם ....

ננוח, זה מה שזימנה לנו הויזה לארה"ב מנוחה

למחרת בבוקר משתפים את רובי בבשורות המשמחות והוא מזמין אותנו לארוחת צהריים, נפגשים במתחם הMulicine הקרוב לביתנו והוא מזמין אותנו לצהריים במלון של הבן שלו שנמצא מעל המתחם, מלון ספא מקסים , המפגש איתו נעים וטעים ובין רגע הוא הופך לסבא רובי, מספר לנו על המשפחה שלו שמפוזרת בעולם ועל הביקורים התכופים שלו ונותן לנו להרגיש ממש בבית , זכינו ממש !

כשאנחנו מבינים שלא נצליח להגיע ללימה בזמן לחתימה על המסמכים, אנחנו מתייעצים עם רובי ונחשו מה...גם את זה הוא פתר לנו , איזה צדיק, התברכנו כל כך בהיכרות איתו

אז לא נוסעים ללימה מה שאומר שלא נגיע לאיקה נאסקא ופארקס כמו שתיכננו ונגיע היישר לליל הסדר לקוסקו

הימים הבאים עד לקבלת הויזה עוברים בנעימים, זמן בית זמן לעצמנו

קצת טיולים בסביבה ובעיקר מנוחה

הרבה זמן לא היה לנו זמן של שהייה רגיעה ומנוחה

מצחיק שבסוף בוליביה ששיגעה אותנו ושיחקה אותה " קשה להשגה" בכניסה שלנו אליה היא זו שעכשיו מספקת לנו גם זמן מנוחה וגם את הויזה לארה"ב

מפתיע איך שדברים מתגלגלים להם ומסתדרים

בהמשך השבוע הילדים מבקשים לבקר שוב את חבריהם בבית חב"ד (בנוסף לביקורי השישיבת המהנים שלנו) שמאוד שמחים על החזרה שלנו, בדרך אנחנו עוצרים בשוק Mercado de Achumanii ומתגלים לעינינו ירקות ופירות מהממים עושים לי טוב

ביום חמישי אנחנו אמורים לעבור לדירה אחרת שזה מבאס כי הדירה הנוכחית ממש קרובה לשגרירות ארה"ב

אז החלטתי לשאול את בעל הבית מה הסיכוי, מה אכפת לי ? מקסימום יגיד כן :-)

הייתה שוב בעיה עם המים אז הוא הגיע לתקן וניצלתי את ההזדמנות לשאול אותו ונחשו מה הוא ענה ?

" האמת שהבן שלי מגיע מסנטה קרוס ואמור להיכנס לדירה בסופ"ש אבל הוא יוכל להיות אצלי במקום, אז כן תוכלו להשאר גם לסופ"ש"

שוב נפלאות הבריאה, כמה זה פשוט זה לבקש בבירור מה שרוצים וזה פשוט קורה

וכך גם הילדים, באחד המפגשים עם רובי אמרו לו שהם ראו שבפרסומים בקולנוע שלו "סוניק 2" יוצא ביום חמישי והנה הגיע יום חמישי ועל הבוקר רובי שולח תמונה שלו עם הבובה של סוניק ומזמין אותנו להגיע

פשוט לבקש!

כשאנחנו מגיעים הוא כמובן לא שוכח לוודא שאנחנו מסודרים למחר עם הילדים ומגיעים בזמן לראיון בשגרירות

היום הגדול מגיע, מרגישים בנוח להשאיר את הילדים בדירה שבמרחק 5 דק' מהשגרירות, מעדכנת אותם שלא נהיה זמינים בשעה-שעתיים הקרובות ויאללה עם אנרגיה טובה ומלא התרגשות אנחנו צועדים לכיוון השגרירות

משדרת כל הזמן ליקום שהכל יעבור בקלות ושהיום אנחנו מקבלים את הויזה, למרות שנאמר לנו שזה אמור לקחת כשבוע מייום הראיון אבל כולי עם אמונה בלב שהיום אנחנו מקבלים את זה

בכניסה, מי שבודקת את כל המסמכים שלנו אומרת שהתמונות לא טובות ונצטרך להצטלם מחדש, אני נושמת עמוק ומאמינה שזה יסתדר , היא אומרת שתכנס לשאול בפנים ותחזור עם תשובה, בכל הזמן הזה אני משדרת שהכל בסדר ולמרות הבלת"ם הזה הכל יהיה בסדר והיא תחזור עם תשובה חיובית והיום תהיה ויזה

כעבור 10 דק' היא חוזרת עם תשובה חיובית שאפשר להשתמש בתמונות , יס עבד שוב !

איך אני נהנית מזה

ההתנהלות בתוך השגרירות כזו מרובעת, תהליכית ומסודרת , מפחדת להסתכל לצד הלא נכון שלא יעירו לי במקרה

מפקידים בידי השומר בכניסה כמעט את כל החיים שלנו ונכנסים רק עם המסמכים הנדרשים

בכל שלב מלווה אותנו מישהו/י שחס וחלילה לא נעשה איזשהו צעד לא במקום

מישהו יוצא מולנו וזהו אנחנו לבד באולם קבלת הפנים, מחכים שיקראו לנו , אישה נחמדה מקבלת את פנינו עוברת שוב על כל המסמכים ואני מנסה את מזלי, "אני יודעת שזו בקשה חריגה אבל אם אפשר לפנים משורת הדין לבדוק אפשרות להנפיק לנו את הויזה כבר היום מאוד אעריך זאת ", היא מסתכלת עלי ומחייכת

"תצטרכי לבקש את זה מהפקיד הבא איתו תדברי"

אוקי אני אבקש, אני אבקש והוא יאשר

כעבור כמה דק' קוראים לנו לחלון אחר, שואלים למה אנחנו רוצים את הויזה , מה העיסוק שלנו ואיך נגנסה הויזה אנחנו משיבים על השאלות והוא אומר " הויזה שלכם מאושרת בעוד שבוע תקבלו אותה על ידי משלוח DHL" יום טוב, אני נושמת ושוב אומרת "תודה רבה לך, אני יודעת שזו בקשה חריגה אבל אם אפשר לפנים משורת הדין לבדוק אפשרות להנפיק לנו את הויזה כבר היום מאוד אעריך זאת "

הוא מיישיר אלי מבט ואומר "גברתי זה לא עובד ככה את לא יכולה לצפות להגיע לשגרירות לקבל אישור לויזה ולקבל אותה עוד היום , אנחנו עובדים היום חצי יום זה לא יהיה אפשרי"

אומרת לעצמי להמשיך ולהאמין שזה אפשרי ולא לוותר, " אני ממש מבינה אותך וברור לי שזה חריג, אבל פשוט בשבוע הבא יש לנו חג יהודי ואנחנו חייבים להגיע לפרו לפני יום חמישי וזה עשוי מאוד לעקב אותנו"

הוא שוב מביט אלי מסתובב ונעלם מאחורי הדלפק, שי מסתכל עלי ואני עליו, הוא יחזור עם תשובה חיובית אני בטוחה, יהיה בסדר

הוא חוזר ואומר אני אבדוק מה ניתן לעשות אם נצליח לעשות את זה עד 11:00 תקבלו זאת היום אם לא ביום שני , אם זה מקובל עליך תצטרכו לשבת ולחכות פה

"כן כן , בטח, מה שצריך , נשב ונחכה"

וכך מצאנו את עצמנו לבדנו באולם מול חלונות הדלפקים בלי שעון או טלפון או יכולת לדעת מה השעה, אלא רק להיות בציפייה שיחזרו אלינו עם תשובה חיובית

איזה תירגול לכאן ועכשיו, נושמת וממשיכה לומר לעצמי שזה נהדר וזה רק עיניין של זמן עד שנצא מהאולם הזה עם הויזה.

השומרת באולם בשלב כל שהו חזרה ואמרה כמה פעמים שימו לב בבקשה כשקוראים לכם כי אני צריכה ללכת ולא יהיה מי שיאמר לכם לגשת, כאל המצחיקים האמריקאים האלה, אנחנו לבד באולם מול החלון, איך בדיוק זה יתפספס, רגע לפני שהיא הולכת אני שואלת אם במקרה יש לה שעון ומה השעה , 10:30

יופי לפחות איזשהו כיוון...

מאבדים שוב תחושת זמן, שי תזיזיתי קם, יושב, מתופף , כמה קשה לשבת בלי לעשות כלום

והנה מגיע הרגע הנכסף, miss can you please approach the window אני רצה כמעט מקפצת יודעת שהיא הולכת להגיש לי את הויזה its your lucky day היא אומרת ומגישה לי את הדרכונים עם הויזה בתוכם

אכן לאקי , אין ספק

מרגישה על ענן, כל כך מאושרת שהצלחתי ליצור את המומנטום הזה ולברוא את המציאות שרציתי

כשיצאנו שי אומר לי " איך ביקשת ממנו ככה את הויזה להיום , סחטיין עלייך"

ואני חושבת ביני לבין עצמי, מקסימום היה אומר לי כן אז למה לא לבקש:-)

שיעור עצום בבריאות המציאות שאנו רוצים עברנו על אדמת בוליביה, כן כן אותה בוליביה שהעבירה אותנו כמה וכמה שיעורים בסבלנות ובאמונה שהכל אפשרי , בסוף עשינו זאת .