אנחנו על הגובה - לה פאז, בוליביה

וואו, לנחות בגובה 4000 מ' + , פתאום נראה שמזל שהתחלנו בסלאר בהסתגלות לגבוה של 4700 מ' ככה שהנחיתה קטנה עלינו

שדה"ת נמצא באל אלטו , האזור העליון של לה פאז, מעיין שכונה ענקית בפני עצמה

הנסיעה משדה"ת אל הדירה שלנו ארכה כחצי שעה

הגענו בשעת חשיכה לבניין ענקי עם 26 קומות, עדיין לא מבינים את האזור והסביבה ומסתפקים בזה שהביניין נקי , הדירה ענקית ומרווחת ויש מים חמים במקלחת

למחרת בבוקר קמים ומגלים שמול חלון הבית שלנו יש הרים יפייפיהם ורכב, אנחנו מבינים שלפני כשנתיים סיימו לרשת את מרבית העיר בקוי הרכבל ושזו דרך הרבה יותר מהירה להתנייד בעיר בגלל הפקקים המטורפים שיש בה , אחלה פתרון

מתחת לבניין יש סופר, פלוס נוסף אין ספק, יורדים להצטייד

איזה אושר להכנס לסופר ולראות ירקות טריים ולא רקובים, כולי אושר

מגיעים לקופה ומבינים שמה שאמרנו לו על בוליביה הוא לא נכון מבחינת יוקר המחייה ושאולי מחירי השכרת הדירות נמוכים יותר מארגנטינה אך האוכל, מוניות וכו' הרבה יותר יקר

מנצלים את הימים הקרובים להתאזנות ורגיעה אחרי השבוע הראשון והאינטנסיבי שהיה לנו בבוליביה

לומדים, כותבים, אוכלים אוכל ביתי, נחים ואחה"צ יוצאים לטייל בעיר

הנוף מהרכבל מדהים, כל העיר מוקפת כולה בהרים שפיצים מיוחדים בצבע שלהם, כאלה שהתחלנו לראות כבר בצפון ארגנטינה ובאזור הסלאר והעיר צפופה צפופה

מגיעים לאזור IIAMPO זה האזור של המוצ'ילרים, אלוהים ישמור איזה חירבה

מבינים עד כמה הפער בין איפה שאנחנו ישנים לאזור הזה שנחשב מרכזי מאוד עצום , ברחובות המון דוכנים וצ'ולות , מוכרים הכל מהכל , רחובות רחובות של דברים למכירה

בIIAMPO אנחנו כמובן פוגשים חלק מהמוצ'ילרים ומבינים שהפכנו לשם דבר, "המשפחה עם 3 הילדים שהצליחו לעבור את הגבול מארגנטינה לבוליביה", כבוד

קופצים ללונה תכשיטים, כי לא היית בבוליביה אם אל ביקרת אצלה , מצטיידים בקצת תכשיטים מכסף בזיל הזול 6 טבעות, שרשרת לשירה ועגילים לטליה ב300 ש"ח

משם עוברים ליד לידיה מהפליזים ומתלבטים אם כן או לא ואיפה יהיה מקום

ובסוף יוצאים עם 5 מעילי סופטשייל של נורטפייס ב350 ש"ח

אוכלים בבית הקפה אל מונדו ובערב אחר בMARKASH שמתיימרת להיות מסעדה מרוקאית אבל בעבורנו היא בסיסית לחלוטין ולגמרי רק מתיימרת, כי לשמחתנו אני מצליחה לייצר את הטעמים של הבית בדירות שלנו , אבל עבור המוצ'ילרים שהתזונה שלהם הרבה יותר בסיסית זה כנראה מספק מענה משמעותי הרבה יותר

ויש גם את גלדיס שצמודה להוסטל אל לובו, מסעדה קטנטונת עם אוכל ביתי, שניצל חזה עוף , קפה ומאפים טעימים מאוד , כ90% מהיושבים שם הם ישראלים

שומעים על מלא טיולי יום /יומיים מהממים שיוצאים מלה פאז אך לצערנו את רובם אנחנו לא יכולים לעשות בגלל שהגובה לא מתאים לילדים

מבקרים בקניון הMega Center ומגלים שם עולם שלם ושונה מהחירבה של IIAMPO , הבתים, האנשים, המכוניות, החנויות הכל שונה

הילדים סוחבים את שי לסרט "LOS TIPOS MALOS" ואני מנצלת את הזמן לחפש מישהי שתחליף לי את לק הג'ל שנראה כבר דיזסטר

רוב המקומות שהגעתי אליהם בעיקר עושים אקריליק או לא יכולים לקבל אותי וכך יוצא שאני מרחיקה רגלית כחצי שעה מהקניון עד שמוצאת את האחת שיכולה לקבל אותי

ויתרתי על הרבה מהגינונים הארצישראלים שלי שבשיגרה פה בדרום אמריקה אבל איכשהו על הלק ג'ל אני לא מצליחה , יש משהו בלראות את הידיים שלי מסודרות ונעימות שמכניס כל כך הרבה אנרגיה מהחוץ לפנים וזה עושה לי נעים

בתיאום מושלם מגיעה חזרה לקניון כשהם סיימו את הסרט ואנחנו יושבים יחד לארוחת ערב במסעדת בשרים נחמדה בקניון וכמובן מקנחים בגלידה, הפעם בגלידה "תאילנדית" מגולגלת

עוד לפני יום שישי מספיקים לעשות טרקטורונים בעמק הירח, מגיעים לאזור שבאמת נראה כמו הירח , מלא הרים שפיצים אפורים שי לוקח טרקטורון עם הבנות ואני עם יהונתן , התרגשות קלה אוחזת בי וגם קצת חשש לעשות את זה עם הילדים פתאום, כשהכלי הזה מחזיר אותי לימי הנערות שלי בהם בכל הזדמנות הייתי נמצאת על כלי כזה רק שעכשיו זה שונה והאחראיות שלי היא לא רק על עצמי אלא על הדבר הכי יקר לי בחיים

נוסעים כחצי שעה על הכביש, יהונתן לא מפסיק לחפור לי שהוא רוצה לנהוג

אחר כך יורדים לכיוון הכפרים לאזור עם פחות תנועה עד שמגיעים לתצפית מהממת שמגלים ממנה אזורים נוספים שלא ראינו בלה פאז

מגיע הרגע, המדריכה יושבת לצידו והוא מתחיל לנהוג, אימאללה איזה נער הפך להיות לי כבר אני לא מאמינה איזה יפה הוא נוהג, מתקדמים לכיוון הירידה ואני אינסטנקטיבית אומרת לו לעצור אבל שיש מדרבן אותי לאפשר לו גם את הירידה , נושמת עמוק סומכת עליו והוא עושה את הירידה עד הכביש איזה אלוף

בכביש אני מחליפה אותו ובנסיעה חזרה מתחיל לרדת עלינו גשם שמתחיל כטיפטוף אני אומרת למדריכה שאולי נעצור בתחנה אבל היא טוענת שהגשם הוא בכיוון אחר ומיד ייפסק

טעתה - הגענו רטובים לגמרי , כשהגענו הבנות מתלהבות ומספרות לי שאבא נתן להן גם לנהוג תוך כדי - בא לי להרוג אותו אבל מצד שני מזל שהו אלצידנו ודוחף אותנו כל הזמן לקפצה

בשישי מגיעים לבית חב"ד ומופתעים מאוד לטובה , הוא נמצא באזור היותר יוקרתי של העיר ובעצם זהו בית המגורים של איציק חיה ושמונת ילדיהם השליחים של חב"ד , בעבר בית חב"ד היה קרוב יותר למוצ'ילרים באזור iiampo אבל לאחרונה הוא נסגר שם וכרגע הם מארחים בביתם עד שימצא נכס חדש שיתאים לצרכים שלהם

אנחנו מגיעים מסתבר די מוקדם וקצת אחרינו מגיע זוג נוסף מבוגר, איזה כיף לא להרגיש ה"זקנים" היחידים

הילדים כמו תמיד מתחברים בשניות למנדל'ה, ברל'ה, שמוליק, שניאור, שרוליק, שלומי, זאביק, רבקלה (בת החודשיים) ונעלמים לנו

כמה אנחנו אוהבים את המפגשים הנעימים האלה, ברגע מרגישים בבית

השולחן מלא בכל טוב ודבריו של הרב איציק ממלאים את הנשמה

מתפתחת שיחה עם רובי ואישתו שממליצים לנו על כל מיני שווקים ושואלים מה אנחנו עושים בבוליביה ומתפעלים מהסיפור שלנו , במהלך דבריו מזכיר הרב איציק את רובי, מהלל ומשבח אותו על פועלו ועזרתו ליהודים שמגיעים ללה פאז ומסתבר שהוא קונסול הכבוד של ישראל בבוליביה ושבמקרה הוא הגיע לארוחת השישי אחרי שנתיים שלא ביקר שם

בהמשך השיחה אנחנו מספרים על ארגנטינה וסיפור הפריצה לרכב וגניבת הדרכונים והויזה לארה"ב

עוד לא מסיימים לומר שבכל השגרירויות אנחנו צריכים לחכות לשנה למועד לראיון ורובי אומר, דברו איתי בתחילת השבוע אני אבדוק מול הקונסול של ארה"ב מה ניתן לעשות , אמן, אמן וזה יסתדר

כששי והוא מחליפים טלפונים הוא מוסיף שישמח לארח אותנו במתחם בתי הקולנוע שלו בעיר

הילדים שומעים וכמובן שקופצים על ההצעה

הערב ממשיך בנעימים, הילדים מסרבים ללכת ודורשים שנגיע גם מחר

וכך אנו מוציאים את עצמנו גם בשבת בדרך אל בית חב"ד לאכול ג'חנון וחמין

הילדים בהיי, כל כך נהנים מהביחד שלהם ואנחנו גאים בהם כל כך ונהנים לראות אותם מתחברים

הרב איציק מתבונן בהם יחד איתנו וזורק שאלה לאוויר, איך זה שהביחד שלהם נוצר כל כך מהר וככל שאנחנו גדלים זה הופך להיות מורכב יותר ?

והתשובה פשוטה אך גם עצובה , כילדים (צעירים, עוד לפני ש"קילקלנו" אותם) , הם רואים את האדם שנמצא מולם, כמו שהוא ולא מתייחסים בהכרח לסממנים החיצוניים, ההגדרות או הטייטלים אלא רק להזדמנות שיש להם להתחבר ולהנות וככל שאנחנו גדלים הקולות שמסביבנו, התכתיבים החברתיים השוני והמרחק מתעצמים וזה חבל ועצוב , הלוואי ונלמד יותר מהילדים לראות מעבר ומהי אהבת חינם

ביום ראשון עולים על הרכבל הרחק החרק לאל אלטו הגבוהה לשוק של יום ראשון, הרכבל שנחנך במלואו לפני שנתיים זוהי דרך נהדרת לטייל מעל לה פאז להנות ולהתפעל מהעיר העצומה הזו שהרים סביב לה, הילדים מתים על זה, בדרך מתחיל לרדת גשם ואנחנו לוחצים על שי שנוותר ונחזור, אבל הוא מתעקש

כשמגיעים לאזור רואים מהרכבל מאות אם לא אלפים של דוכנים, קילומטרים על קילומטרים של שוק אחד גדול שלא נגמר , בסוף מסכימים על זה שנטייל רק באזור השוק שליד הרכבל ומשם נחזור, הילדים לחוצים שנספיק לחזור עד 17:45 כי יש סרט בMulticean אומנם לפני שבוע הם כבר ראו סרט אבל עדיין הם מתרגשים מההזדמנות ומזה שהם מגיעים לקולנוע של רובי

מגיעים עם הלשון בחוץ ב18:00, אומנם קצת הפסדנו מהסרט אבל זה עדיין לא פוגם בחוויה הפעם רואים את הסרט "KING" , נחמד הרעיון של לתת פרשנות לתסריט כשלא מבינים את השפה :-)