קוסקו-פרו מעבר קליל, הימים הראשונים פחות

אחרי הבשורות המשמחות על קבלת הויזה לארה"ב והזמן שהפסדנו במעבר לפרו, החלטנו לעבור כמה שיותר מהר והתארגנו על יום ראשון , אחרי שחיפשנו אין ספור טיסות במחירים סבירים הבנו שאין ברירה ונעשה את המעבר יבשתי, הילדים דווקא התלהבו מההזדמנות לנסוע באוטובוס לילה

התלבטנו רבות מאיפה לבצע את המעבר היבשתי האם מקופה קבנה או מדסגאורדה המעבר הקרוב יותר עליו סיפר לנו הרב איציק אבל לא הצלחנו למצוא עליו מידע כי בעבר היה פתוח ונסגר בעקבות הקורונה ולא ברור היה אם נפתח כבר או לא , התיעוד של המוצ'ילרים הצביע על זה שכולם עוברים בקופהקבנה , אבל כבר למדנו שזה שכל המוצ'ילרים אומרים או עושים לא בהכרח אומר שזו האמת האבסוליטית

שי יצא לחפש לנו מונית גדולה באזור הmulticine ואחרי מאמצים מצא מישהו שמוכן לנסוע ביום ראשון במחיר סביר לגבול וסגר לנו את הפינה לגבי הגבול, הוא אמר שהוא יודע שפתוח אז יאללה ברור שנוסעים לשם, הרבה יותר קרוב והדרך סבירה יותר (עדיין זכורים לנו הסיבובים והפיתולים לקופהקבנה)

למרות שיום ראשון הוא הצליח לעקוף את מרבית הפקקים של אל אלטו , שזהו הישג בפני עצמו ועדיין לקח לנו כשעה לצאת מלה פאז, היא פשוט עצומה. מהיציאה מלה פאז נסענו עוד שעה וחצי והגענו לעיירה שכוחת אל

כשגם את היום הזה פתחתי בחיבור פנימה ואמונה מלאה שהמעבר יהיה פשוט וקליל

וכך היה חצי שעה ואנחנו בפרו

במעבר הנהג מונית העביר את המזוודות שלנו לבחור עם אופניים שיישא עבורנו את המזוודות שחיכה עד שנסיים ואז הלך איתנו פחות מ100 מטר ואמר זהו עד פה אני יכול להגיע ודרש על זה סכום הזוי

בואו נגיד ששי היה צריך להסדיר נשימה אחרי הויכוח איתו

לאחר מכן נצמד אלינו מישהו שנראה מקומי דובר אנגלית שהציע לאורך כל הדרך לעזור לו , הסביר לנו לאן צריך ללכת איך להשיג מפה מונית עזר עם המזוודות והוא היה נראה לנו קצת חשוד ולא ממש ידענו איך להתייחס אליו

נכנסנו למבנה של פרו נתנו לנו פתק חזרנו לחלון הקטן לבדיקת לחץ דם שאלו אותנו האם אנחנו מחוסני קורונה מילאו את המדדים וחזרה למבנה של פרו

שם כמה שאלות וחתימה בדרכון , אנחנו בפנים

5 דקות נסיעה בטוקטוק כשכל המזוודות שלנו על אופנים והגענו לאיפה שנמצאים כל הקולקטיבו לפונו

עלינו על אחד לנסיעה שצרה של כשעתיים והגענו לתחנה המרכזית כשאותו אדם עדיין צמוד אלינו ומציע לנו לקחת אותנו לסיור בפונו, ויתרנו

מצאנו את המשרד של האוטובוס שהזמנו השארנו שם את המזוודות ויצאנו להסתובב, יש לנו כ4 שעות להעביר

ויצאנו לשוטט ברחובות, האתגר הראשון היה למצוא כספומט כדי להוציא כסף מקומי אחרי כשעה צלחנו את המשימה והגענו לכיכר המרכזית בה קצת שוטטנו ולרגע חשבנו שהגיע חג סוכות כי כולם היו שם עם מעיין לולבים ביד כמויות של אנשים עומדים בכניסה לכנסייה עם ענפים שנראים ממש כלולב ומסביב לכיכר נשים מוכשרות שיוצרות מהן כול מיני צורות ובאמצע מציבים את ישו

מסתבר שלקראת חג הפסחא יש להם מנהג שכזה

החבר'ה כמובן לא יכלו לוותר על גלידה למרות שהיה קפוא בחוץ ומשם חזרנו לתחנה המרכזית לארוחת ערב שניצלים ירקות פסטה וטונה שסחבנו איתנו מבוליביה, ארוחת מלכים

ככה על בטן מלאה עלינו לאוטובוס לילה, הילדים היו בהיי ונרדמו אחרי פחות משעה אנחנו ישנו לא ישנו ובמקום 6 שעות שאמרו לנו שזה אמור לקחת זה לקח כ8 שעות שזה היה אחלה מבחינתנו כי הגענו בשעה סבירה יותר לקוסקו היישר לדירתם של משפחת אבני מיה שנמצאת ממש סמוך לכיכר המרכזית

לקראת 9:00 נסענו לדירה שלנו, הילדים לא היו מוכנים לוותר על האיחוד עם אבנימיה ונשארו אצלם

הדירה אמורה הייתה להיות במרחק 5 דקות מהמרכז אבל נסענו יותר מזה וככל שהתקדמנו פתאום נחשפנו לאזורים פחות נעימים בקוסקו, הבטן התהפכה לי כי עוד לפני שהגענו הייתה לי תחושה לא טובה עם הדירה הזו, לא יודעת למה לא הקשבתי להם והמשכתי עם זה

מגיעים לשכונה וממש לא בא לי לרדת מהרכב, הכל מסביבנו ביניינים ישנים, לא מאמינה שככה נפלנו ושתחושת הבטן שלי הייתה כל כך נכונה

הביניין שאנחנו נכנסים אליו עם קירות בטון לא מכוסים, עולים 3 קומות אומנם הדירה נראית חדשה (עדיין אין ארונות במטבח), אבל לא נעים לי , הבעיה ששילמנו כבר כ2000 ש"ח מראש על מחצית התקופה ואנחנו די מסונדלים , בעזרת גוגל טרנסלייט אני משתפת את בעלת הדירה שאני לא מרוצה ושהסביבה והביניין הם לא כמו שהובטחו לנו בשיחה המקדימה ושאנחנו לא מעוניינים להיכנס

היא כמובן לא מוכנה להחזיר את הכסף, אפשר להבין אותה אבל יחד עם זאת הדברים הם לא בדיוק כמו שאמרה וזה ממש מבאס ומתסכל

בסוף מגיעים להסדר שנשאר שם ל10 ימים בעלות גבוהה יותר ללילה במקום 200 סול, 250 סול ללילה (כמעט שווה ערך לשקל) אני נושמת עמוק ומשתדלת להכיל את זה בלי להתבאס יותר מידי אבל זה חזק ממני

נושמת עמוק וחוזרים אל הילדים, משתפים אותם במצב וממשיכים הלאה לקניות לדירה

בכל פעם שיצאנו ונכנסנו בחזרה התבאסתי

מעבר לתחושה הכללית, בימים שנשארנו היה לנו ממש ממש קר בדירה למרות שהיא אמרה שאין צורך בחימום וגם על זה התווכחנו איתה ובסוף היא הביאה לנו ראדיאטור קטן שאם לא ישבת עליו לא הצלחת להתחמם, המים החמים במקלחת בקושי זרמו, המגבות לא באמת ניגבו והאינטרנט לא ממש עבד

אוף, התבאסתי על עצמי שלא הקשבתי לבטן בהקשר של הדירה הזו, לא ככה ראיתי את תחילת החוויה שלנו בפרו שכל כך התגעגעתי אליה

די זה עבר כל גבול לא מוכנה להשאר פה ולסבול , פונה שוב לבעלת הבית ואומרת לה שאנחנו רוצים לעזוב

שלא נעים לנו וקר לנו ואני לא מוכנה להשאר בצורה כזו במקום אם היא למספקת לנו פתרונות, היא התחילה לשתף אותי כמובן בכל צרותיה ולמה זה לא אפשרי, אבל החלטתי לא לוותר גם במחיר שהיא לא תחזיר חלק מהכסף, המטרה היא עכשיו לצמצם את הנזק למינימום האפשרי

הצעתי לה שתפרסם את הדירה ושברגע שיהיו לה דיירים חדשים אנחנו נצא והפלא ופלא אחרי יום אחד היא עידכנה שיש מישהו שמעוניין להגיע מיום שישי ולא חמישי ל3 לילות ולכן ביקשה שנשאר לעוד לילה ובחישוב הכולל נצטרך לספוג משהו כמו 300 סול בלבד, כמה שמחנו ומיד התחלנו במלאכת חיפוש הדירה החליפית

והאמת שהיצע הדירות המתאימות לצרכים שלנו בקרבת המרכז לא היה כזה גדול, בעיקר בהתחשב בזה שבהסתכלות קדימה צריך לקחת בחשבון שתולי ואמא שלי מצטרפות אלינו ונצטרך דירה ל7 אנשים

היו כמה אפשרויות שהתלבטנו לגביהן יחד עם הילדים ולבסוף אחרי ששמענו את הדעות של כולם החלטנו ללכת על זו שקצת יותר רחוקה מהמרכז אבל עדיין במרחק סביר ונותנת מענה נכון יותר לצרכים שלנו ושכולנו נוכל להיות יחד באותה דירה, יופי- זה מאחורינו , או שכך חשבנו העיניין הוא שנוכל להיכנס לשם רק מיום ראשון ולא משישי כמו שהיינו צריכים , זרמנו והחלטנו לקראת הפסח שנתפנק במלון

ובשיטוטינו ברחובות מרכז העיר נכנסנו למלונות שונים ובדקנו את הזמינות שלהם

בסוף מצאנו מלון בוטיק קטן ומקסים Anahuarque hotel , האנרגיה בו מההתחלה הייתה כל כך נעימה למרות שהחדרים קצת קטנים הציורים על הקירות לא קשורים אבל יש ארוחת בוקר כיפית, המקלחת חדשה והמים בה חמים והשירות מדהים, החלטנו ללכת על זה ואפילו להישאר עד יום שלישי במקום יום ראשון מרוב שהיה לנו כיף להיות במרחק הליכה קצרה מהמהרכז, באמת שאין לזה תחליף

בעודנו בטרק 7 הלגונות בלי קליטה, דברים השתנו אצל גברת בעלת הדירה והדיירים שהיו אמורים להגיע תקועים בשדה"ת בגלל שביתה ולא מגיעים לסופ"ש והיא מבקשת מאיתנו להשאר , את זה ראינו רק לקראת הערב כשחזרה הקליטה

איזה חצופה , מתחילה התכתבות בלתי נגמרת איתה ולבסוף, קצו כל כוחותיי ומחליטם לוותר, עדיין נעבור ביום שישי אבל נספוג את העלות הנוספת כי ממש אבל ממש אין לנו כוח לא אליה ולא לתחושות הלא נעימות מכל הסיטואציה הזו והדבר האחרון שזבא לי זה להתחיל את הפסח עם אנרגיה כזו

אז סופגים כמעט 600 ש"ח וביום שישי עוברים למלון המקסים שהזמנו והכל משתנה בין רגע

וכך החלטנו לשים מאחור את הנחיתה הקצת פחות נוחה שהייתה לנו בקוסקו ולהתחיל להנות מהעיר המדהימה הזו, בדיוק רגע לפני ליל הסדר .

*דיס המלצה לגמרי על הדירה הזו, במידה ואתם נתקלים בה : דירת J&T מרוהטת למשך ימים או שבועות באירוח של Ruth Thalia

**** בשל אתגרי אינטרנט תמונות נוספות יעלו בהמשך