אביב הגיע- פסח בא, ליל סדר המוצילרים הגדול בעולם

החגים יש בהם משהו כל כך עמוק שמעורר געגוע לבית, למשפחה, לשורשים

השנה חגגנו כל אחד בקצה אחר, אחותי הגדולה רק חזרה מסיני, אמא שלי ואחותי הקטנה בארה"ב (בדרך אלינו, עוד שבוע נפגשות) , אנחנו בקוסקו פרו ואבא שלי שמלווה אותנו מאי שם אך רוחו איתנו פה קרוב

וזה מרגיש מוזר ורחוק אבל גם נעים וקרוב

אחרי שביום חמישי , יום לפני ליל הסדר, הרחבנו את הנפש בטרק 7 הלגונות המדהים, 12 ק"מ בגובה כ4700 מ' עם נופים מדהימים והבערנו את החמץ האישי של כל אחד מאיתנו

את בוקר החג בילינו במעבר למלון מקסים קרוב לכיכר המרכזית , אחרי שהדירה אליה הגענו מאוד איכזבה מאוד ולא היינו מוכנים להשאר שם, למרות הפסד כספי גבוהה, הבנו שזה חלק מהחירות האישית שלנו לבחור מה נכון לנו

מיד אחרי שהנחנו את המזוודות יצאנו להסתובב בסמטאות המקסימות ולרגע התבלבלנו וחשבנו שאנחנו בלב נווה צדק, עיברית בכל מקום

כמויות של מוצ'ילרים שהגיעו מכל רחבי היבשת לחגוג בקוסקו

תורים כמעט בכל בית קפה

וכולם מצטיידים במתנות ובגדים לקראת ערב החג

בזכות המארחת המקסימה בבייגל ישבנו די מהר לא.בוקר ישראלית טעימה

ועד שהאוכל הגיע הצצנו לסמטת המציקים הסמוכה וראינו שכולם מנקים נעליים

הופתענו שאכן יש פתרונות גם לנעלי ספורט ולא רק לנעלי עור, תוך 10 דק כולנו הייו עם נעליים מצוחצחות לקראת החג ( מי היה מאמין שאהיה עם נעלי ספורט בחג), פייר סטארט אפ

משם קפצנו לקניון כדי להצטייד לפחות בחולצות חדשות, בכל זאת חלק מיצירת תחושת החג וההתחדשות שזורמת פנימה והחוצה

והיה כל כך משעשע, H&M פשוט הייתה עמוסה בישראליים, היה נראה שהפרואנים משתדלים לא להפריע לנו

אחרי שצלחנו גם את זה

גבות,ציפורניים, שי קפץ לספר ועוד כמה סידורים אחרונים וקדימה לליל הסדר

חוגגים עם עוד 1400 מוצילרים באולם שבית חב"ד השכירו, כל כך ציפינו וחיכינו לערב הזה

ידענו שאנחנו בכיוון הנכון ככל שהתקרבנו כי ראינו נהירה של "בני ישראל" לכיוון ורחובות שהתחילו להיות סגורים עם כוחות משטרה גדולים

הגענו למעין אולם ספורט ענק מלא בשולחנות

וואו איזה אופרציה ,החזיר אותי לימי הפקת האירועים באינטל , לכמה פרטי פרטים צריך לדאוג בכדי לאפשר לדבר כזה לקרות, מטורף

כמויות של מלצרים, אנשי שירות ומתנדבי חב"ד מה שרק העלה את הציפיות

הצלחנו למצוא את משפחת אבני מיה ולהתיישב לידם , לא עברו 5 דק ושירה נרדמה

על השולחן ראינו מעין טרמוקלים מלאים בנוזל בגוון תות בננה שדי מהר התברר שזה היין שלנו להערב

מתנדבי חב"ד מנסים להושיב את כולם ולקראת 2100 סוף סוף מתחילים, מצליחים להשתיק את כולם ואז נשמע קולו המרגש של הרב עופר

רגע עוצמתי

שדי נעלם לאחר מכן

בלי הגברה כי שישי וחג, המתנדבים ניסו לנהל את השולחנות אבל לא ממש הצליחו לעקוב

והאוכל איך נגיד, היה בסיסי

אבל היינו יחד

היה חוויתי, מרגש ומאכזב כאחד

הזיכרונות מהביחד של הבית , המנהגים, הזמירות, הזיופים והאוכל הטעים כולם היו נוכחים באותו הערב בלב

חוויה של פעם בחיים אין ספק, ולפעמים בהחלט מספיק שזו תהיה חד פעמית

חג שמח, שנמצא כולנו את החירות הפנימית שמתאימה לנו

**תמונות נוספות יעלו בהמשך בשל אתגרי אינטרנט