חוגגים 10 ליהונתן בקוסקו- איזו סגירת מעגל

לפני 11 שנים רגע לפני שהוא התחיל תפקיד מג"ד ועוד בלי ילדים בכלל הגענו לקוויקי בפרו, 3 שבועות, 8 טיסות , all over Peru

משהו במפגש עם קוסקו היה ונשאר שם כחוויה כל כך נעימה ומשמעותית

והיום אנחנו פה שוב, 11 שנים אחרי שפרי אהבתנו החל להיווצר בתוכי והיום חוגג 10 שנים באותו מקום בו יצרנו אותו

להיות פה שוב רק שהפעם יחד עם הילדים אמא שלי ואחותי מרחיב את הלב והנפש וגורם לי להרגיש ברת מזל

החגיגות

הילד שלי, המתוק הזה יודע לבקש בדיוק מה שהוא רוצה כך שיצא שיש לנו לו"ז מדויק ליום ההולדת אבל הייתי חייבת להפתיע אותו במשהו....

הלו"ז :

8:00 ארוחת פנקייקים מושחתת

9:00 זומהולדת עם החברים מישראל

11:00 סדנת שוקולד

13:00 ארוחת צהריים הקציצות של סבתא

17:00 לייזר טאג עם ילדי משפחת אבני מיה

19:00 סגירת החגיגות בבית ופרידה ממשפחת אבני מיה

אחת הבקשות שלו היתה עוגת יום הולדת במסעדת אלנבי , מה שנתן לי פתח ליצור מסיבת הפתעה, ובמקום לאכול את העוגה בערב יום ההולדת בתיאום עם אביתר שמנהל את המסעדה הקדמנו את זהלערב יום ראשון הוא הציע להכין לו עוגת בראוניז גדולה (הקינוח האהוב על יהונתן במסעדה רק בגדול) , כמה ימים לפני שלחתי הודעה בקבוצה של קוסקו שמרבית החברים בה הם מוצילרים והרבה מהם מכירים אותנו כבר והזמנתי אותם למסיבת ההפתעה של יהונתן

ידעתי שזה ישמח אותו כי החיבור שלו איתם בכל מפגש הוא מדהים,

אז אחרי ההתרגשויות של הבוקר עם הנחיתה של אמא ותולי כשהן הלכו לישון צהריים , אני התגנבתי לקנות בלוני הליום וקישוטים ולהקפיץ אותם למסעדה

את כל השאר התמונות כבר יספרו

הילד האהוב שלי כל כך התרגש, לא ידע איך להגיב, המוצילרים (ובעיקר המוצילריות שהתאהבו בו ) הפתיעו אותנו בחום והאהבה שקיבלנו מהם

הילד האהוב שלי כל כך התרגש, לא ידע איך להגיב, המוצילרים (ובעיקר המוצילריות שהתאהבו בו ) הפתיעו אותנו בחום והאהבה שקיבלנו מהם ליום ההולדת

מתקרבת למקרר וריח נוראי עולה ממנו, שיט המקרר לא עבד כמה שעות והבשר הטחון שבמאמץ רב הצלחתי להשיג בשביל הקציצות של סבתא מcasa de pita המהממים התקלקל, ישר כותבת למתן שאני צריכה בשר טחון חדש והוא מבטיח שלמחרת לקראת 12:00 זה יחכה לי אצלו, אפשר להמשיך בתוכניות

כולם ישנים,הבית שקט, אני עולה לחדר השינה לקרוא לשי שיבוא לעזור עם ניפוח הבלונים

כולם ישנים,הבית שקט, אני ,עולה לחדר השינה לקרוא לשי שיבוא לעזור עם ניפוח הבלונים אותו מרוח על הרצפה, החליק ב3 המדרגות האחרונות וקיבל מכה קשה בגב, הוא שרוע שם ולא זז

אני לא ממש יודעת איך להגיב, הוא לא מצליח לקום, נראה שממש סובל, לא רגילה לראות אותו במצב של חוסר אונים, חוששת שהפעם הוא חטף את זה קשה והטיימינג אין מה לדבר

הוא שוכב כמה דקות על הרצפה כשאני ואמא שלי (שרק נחתה בבוקר) סביבו

אני יודעת שהוא לא אוהב את זה והוא רוצה להיות לבד, נקרעת בין להטיס אותו למיון לבין לכבד את הדרך שבה הוא בוחר אבל אני חוששת

כעבור כמה דקות אנחנו מצליחות לאחוז בו והוא מתרומם, הוא לא רוצה לנסוע למיון ומתעקש לעלות לישון חזרה במיטה, למרות הכאבים והתחנונים הוא לא מוכן לקחת כדור שיקל על הכאבים

אחרי שהוא במיטה אני דואגת שגם אמא תכנס למיטה, למרות שהתעקשה לעזור לי בניפוח הבלונים, לא הרשתי לה, הדבר האחרון שהיא צריכה בתקופת הסתגלות לגובה זה עוד לבזבז חמצן

נשארת לבדי אל מול הבלונים, עייפה ומודאגת ומנפחת אות אות והכיתוב הזה של ה HAPPY BIRTHDAY ארוך מתמיד ולא נגמר, מאפשרת לדמעות לרדת ויודעת שאין מצב שאני מאכזבת את יהונתן

השעה 1:00 השולחן מוכן , יכולה סוף סוף להכנס למיטה

שי לא ממש מצליח לישון כל הלילה, עדיין לא מוכן ללכת למיון לשמחתי לפחות השתכנע לקחת משכך כאבים ומצליח להרדם קצת , אני מבינה שמחר אצטרך לג'נגל בין לשכנע את שי ללכת לראות רופא לבין להוציא לפועל את כל תוכניות יום ההולדת , מחכה לי עוד השכמה מוקדמת כדי להספיק להכין את הפנקייקים לפני שהוא מתעורר, כי אין בוקר יום הולדת בלי פנקייקים

8:00 בבוקר החיוך על הפנים של יהונתן בבוקר שווה את הכל

9:00 יהונתן מתחבר לזומהולדת שאירגן עם החברים שלו הם קצת משחקים כל מיני משחקי משימות ובעיקר משלימים פערים חמודים

שי מצליח לרדת לקומה התחתונה ומבין שאין לא לאן לברוח יותר, אני מתחילה לתפעל את חברת הביטוח, להכנס לאלפקציה להרשם לברר לאן ומתי אפשר ללכת ומשכנעת אותו להעזר באבישי כדי שלא ילך לבד והוא מבטיח שיצור איתו קשר

תוך כדי יהונתן סיים ואנחנו מתחילים להתארגן לסדנת השוקולד

11:00 באיחור של כמה דקות כשאני מרבית הזמן בתיאומים בטלפון אנחנו מגיעים

מלבישים אותנו בסינר וכובעי טבח והאווירה כבר משתנה , אני מקבלת אישור מחברת הביטוח לגבי התור במרפאה מעבירה את הפרטים לשי ומשחררת

מנסה להיות נוכחת ברגע עד כמה שאני יכולה

ממיסים, מטמפררים, בוחרים תוספות, יוצקים לתבניות ומכניסים למקפיא

בזמן הזה לומדים על כל השלבים מפול הקקאו ועד להפיכתו לשוקולד

כשאנחנו מסיימים אני מבינה שבסוף שי הלך לבד למרפאה וממש כועסת עליו

ממשיכים לcas de pita להביא את הבשר, הילדים כבר מכירים את הרחובות ואים מגיעים ופשוט רצים קדימה בעצמאות מלאה ומובילים אותנו לשם

כשאנחנו מגיעים לפני שהבשר מגיע לידינו מתן והצוות המקסים חוגגים ליהונתן עם גלידה ושירי יום הולדת

בהודיה כזו גדולה על כל האהבה והעזרה שאנחנו מקבלים

ילדי משפחת אבני מיה מצטרפים אלינו כבר בצהריים וכשמגיעים הביתה, את הפיקוד תופסת סבתא ומתחילה לבשל לילד יום ההולדת את הקציצות ברוטב עגבניות שאליהן כל כך התגעגע

לקראת 14:00 שי מגיע מותש כולו, למחרת יתברר שיש שבר ב2 צלעות , כולנו נתחיל לדאוג איך הוא יצא בעוד שבוע לטרק הסלקנטאי עם יהונתן אבל שי שבנונשלנטיות אומר הייתי במצבים גרועים יותר, לסלקנטאי אנחנו נצא, אימרה כל כך נחרצת שעוד יותר מדאיגה אותי אבל אין מה לדאוג עכשיו נראה מה יהיה מצבו בסוף השבוע ונחליט

אחרי התענגות על הקציצות אני ממשיכה עם הגדולים ללייזר טאג , בתכנון המקורי שי היה אמור ללכת איתם אבל הוא במיטה אז אני לוקחת את התפקיד.

האמת שלייזר טאג/פיינט בול וכו' אף פעם לא הלהיבו אותי וזו הייתה הפעם הראשונה שלי, פייר חייבת להגיד שזו הייתה חוויה, לרגע חזרתי להיות ילדה, משוחררת, רצה, תחרותית, צוחקת, צועקת היה כיף ממש

לסיום היום נפגשנו עם כל משפחת אבני מיה אצלנו לחיבוקים ונישוקים אחרונים לפני שאנחנו נפרדים שוב במסע הזה ובע"ה כשנחזור לישראל ניפגש שוב והרבה עם השכנים החדשים שלנו מהושעיה

לחגוג עם יהונתן שלי 10 במקום הזה היה בשבילי המתנה הכי גדולה שקוסקו יכלה להעניק לי

פה תוכלו לקרוא על היום בו הפכתי לאמא

*תמונות נוספות יועלו בהמשך בשל אתגרי אינטרנט