שי חייב להפתיע- יום הולדת 40

כמה תחושות בשבוע אחד, שבוע חגיגות ה40 שלי התרגשות, שמחה, נחת, סקרנות, שיפוטיות, ביקורתיות, סקפטיות, עצב, אכזבה, כאב, בכי, שחרור, זרימה, בחירה, השלמה, אהבה, הנאה, געגוע

"כולה" יום הולדת, אבל השבוע הזה היה מטורף עם כל מה שעבר עלינו.

הרגשתי עטופה באהבה , ש"רואים" אותי, מכירים אותי, מבינים את צרכיי ונותנים להם מענה

עם השנים למדתי שאלה הם היסודות שנותנים לי כח ואנרגיה להמשיך

ולקבל אותם בבוסט בשבוע אחד גרם לי להרגיש בהיי

המוטיב שליווה את השבוע הזה היה גם וגם, כמוני.... גם חיבור לרוח, חזרה לשורשים, למקורות , לטבע לצד טיבול בנהנתנות וחומר, למדתי שהשילוב ביניהם כל כך מדויק לי.

המשפחה הפתיעה בא.ערב עם כל הסימבולים הכיפיים של יום הולדת אחרי

אחה"צ מושלם בים, הבית שלנו מתפתח עם השנים ככל שאנחנו מתפתחות ומודעות אנחנו יותר מדברות ומדייקות לנו את הביחד שלנו כל פעם עוד קצת

החברים שלי, אלה שבקושי אני רואה ביום יום בגלל המרחק ומלווים אותי מהילדות הצפינו והגיעו עד בית שערים יחד עם אלה שהתווספו לאורך הדרך

למרות שאנחנו לא צמודים מידי אני יודעת שהם תמיד יהיו שם בנקודות המשמעותיות לי (אני רק צריכה לתרגל לבקש יותר )

ים ים ועוד ים כי זה עושה לי טוב מרפא אותי וגורם לי לזרוח

ירושלים שמשהו בה ממלא את ראותיי, גורם לי להתנתק ולהכנס לzone אחר, כל פעם מגלה עוד פיסה מיופיה של העיר העתיקה הזו (בעיקר זו

המכוסה שכבות על גבי שכבות מתחת לפני הקרקע)

ובעודי מתמסרת לכל הטוב הזה, בבוקר למחרת המצב הפך למתוח,

הוא היה חייב ללכת, אני נשברתי, התעצבתי ופתאום הצלחתי לאסוף את עצמי ובחרתי לא לתת לדרמה לנהל אותי ולזרום עם מה שהמציאות מזמנת לנו

ובתור התחלה לפרוק את הזעם בשופינג בממילא

הילדים הצטרפו (ואיתם נוי המהממת שהפתיעה )

אחה"צ והיה לנו חצי יום מקסים מרגש מפתיע וטעים, הוא נסע ואנחנו המשכנו דרומה

יוני החצי השני של נוי הצטרף אלינו, שירה שלי נמסה ונדבקה אליו והתחלנו להדרים

הוא תכנן לוז לפרטי פרטים ולנו נשאר רק לפעול על פיו, אבל בקצב שלנו

היה לנו סופש מ-ה-מ-ם יחד למרות שבכל מקום שאליו הגענו תהו וניסו להבין את ההרכב המשפחתי הזה

ברור שאני הוכתרתי כמה פעמים כסבתא שמלווה

את הזוג הצעיר

החגיגות עדיין לא נגמרו והוא עדיין לא חזר ...

אתמול ממש נראה שהיינו צריכים יום איפוס, אני התעצבנתי על השעון המעורר, יהונתן לא היה בעיניין של לקום וטליה החליטה שלא מתאים לה, נשמתי עמוק הקשבתי פנימה שיחררתי ונתתי לנו פשוט מה שהיינו צריכים, עוד יום יחד להתאפס

בגיל 40 וכמה ימים אני מבינה יותר מתמיד שהחיים יכולים פשוט לקרות או שאנחנו נבחר לקחת עליהם אחריות להקשיב פנימה ולבחור כל יום מחדש איך היינו רוצים לחיות

וכן ברור

שלא כל הימים נראים ככה (בכל זאת בת 40 ועברתי כמה דברים בחיי ) אבל זה כוכב הצפון שלי

לשם אני מכוונת וזה מה שאני מאחלת לעצמי ולכם

תודה על כל האהבה שלכם היא ממלאת ומעצימה אותי בימים אלה