"הפוך גוטה הפוך"

כמות הפעמים הבלתי נגמרת כשאמרנו לעצמנו כל פעם מחדש כשארזנו מהקמפינג חזרה הביתה מהסופש ,

"יואו איזה מדהים זה היה לעשות קמפינג מוצ"ש ראשון במקום שישבת, הכל מתפנה ואפשר

להנות הרבה יותר "

אז אמרנו ....

לא היה שום סנריו ב10 שנים האחרונות שזה היה עשוי להיות ישים באיזשהו צורה, הוא עם הטרפת הצבאית שלו ואני עם הוורקהליזם שלי

זה לא עבר לנו בראש כאופציה אפשרית לבחינה אפילו פעם אחת.

במאי האחרון ביום הנישואין ה15 שלנו לקחנו יום חופש ונסענו לכנרת באמצע שבוע והיה מושלם בעיקר כי החוף היה כמעט פרטי, מה שהעצים את הנוף המדהים והחוויה הממלאת

הסתכלנו אחד על השניה והיה ברור הפעם שאנחנו עושים את זה.

שבועיים אח"כ אנחנו בכנרת החוף הירוק - Green Beach

בדרך רואים את הפקקים המטורפים לכיוון מרכז ומחייכים מגיעים לחניה ואשכרה מוצאים אחת נכנסים למתחם הvip שלנו, יש עוד כמה משפחות שבדיוק אורזות ואומרות לנו "זה גאוני להתחיל את הקמפינג בשבת, הלוואי עלינו "

אחרי שעה אנחנו שם לבדּּדדדד

קמפינג משפחתי שבת - שני עם הילדים האווירה מדהימה, החוף ריק ומזג האוויר מלטף

מתחברים ונהנים מהרגע, מהביחד, מהלבד, מהפשטות, מהכיף, מהטבע (טוב נו וגן מהמזגן באוהל)

הפחד הזה לאפשר לעצמי לעשות דברים אחרת ניהל אותי מרבית חיי שמא יגידו שאני לא בסדר, שירימו גבה, יעקמו פרצוף כל כך חששתי להראות פגיעות, להיות מי שאני כי הרצון להיות בסדר, שייכת, ראויה כל כך ניהל אותי

הרבה יותר מהקשב הפנימי

וכן אני יודעת, לחלקנו זה נשמע כבר כקלישאה אבל זה כל כך לא ,

גם אני עדיין לומדת ועדיין בדרך אבל כבר נהנית מהמתנות שבדרך

יש משהו ביכולת הזו לעצור, להתחבר, להאמין

שמובילה אותי למחוזות קסומים

אחד מהם הוא הקמפינג הזה בכנרת