מסורת משפחתית

מסורת משפחתית לעיתים היא כזו של 100 שנה או אולי כמה עשורים ולעיתים היא כזו שנוצרה סביב אירוע משותף.

כזו היא המסורת שלנו, החלה לפני 7 שנים עם יציאתו של אבי לגמלאות.

הוא ואמא שאהבו כל כך לטייל בחו"ל לפחות פעמיים או שלוש בשנה והדביקו אותנו בחיידק

החליטו להעניק לנו מסורת חוויתית, כל שנה טיול משפחתי ביעד אחר בעולם .

6 שנים שאנחנו מטיילים יחד, ארה"ב, כרתים , תאילנד, שייט באיטליה, צרפת, מקדוניה וטנריף.

נהנים, מבלים, מתעצבנים, מתלוננים, נושמים, מוקירים, מתקרבים ובעיקר חווים את המסגרת המשפחתית הזו כל גווניה ונטענים בהרבה אנרגיה ואהבה.

השנה הביאה איתה הרבה אתגרים לא צפויים, כרטיסים ליוון נסגרו עוד בפברואר, אבא לחץ על שרי לסגור את זה למרות שלא היה ברור

איך הוא ירגיש ומה יהיה,

מסורת זו מסורת

כמו שבשנה שעברה היינו בטנריף חודש אחרי שהוא התחיל את ההקרנות,

זו הייתה נסיעה קשה, אבא לא הרגיש טוב ואנחנו לא הבנו עד כמה

צעקנו, רבנו אבל בעיקר אהבנו.

הרגעים הטובים גם אם המעטים שהיו בהם הוא חייך ונהנה, היו שווים הרבה

היה לנו ברור שגם לאחר הפרידה הכואבת מאבא במרץ הוא לא היה רוצה שנבטל את הכרטיסים של אוגוסט,

כי מסורת זו מסורת ובטוח שמה שהוא היה רוצה עבורנו הוא שניסע ונהנה ונמשיך את המסורת .

לקורונה היו תוכניות אחרות עבורנו למרות שממש עד לרגע האחרון היינו בטוחים שעוד הכל יתאזן ויסתדר ונוכל לטוס ליוון בסוף אוגוסט

השמים הסגורים איפשרו לנו ללמוד ולהנות ממה שיש כאן קרוב לבית (למרות המחירים המופקעים, עדיין לעיתים מצליחים למצוא דברים שפויים במיוחד כששרי אמונה על זה ) וכך הייתה החופשה המשפחתית הראשונה שלנו בארץ בלעדיך אבא

החופשה הייתה מושלמת והייתה תחושה שאתה עוטף אותנו כל הזמן בהילה מוארת שמאפשרת לנו להרגיש בנוח, להנות ולזכור אותך

כן היו רגעים עצובים, אבל בעיקר רצון עז להמשיך למרות כל הקושי

אז כרגיל שרי מצאה דיל בול בזמן במלון מגדלא החדש (ליד מגדל), מלון מקסים ונעים.

התעלמנו לחלוטין מזה שסוף אוגוסט וזרמנו, מדחיקים לחלוטין את הטירוף והעומס שאנו עשויים לפגוש שם.

ואיכשהו זה באמת עבד (פרט ל2 נקודות שהזכירו לנו את זה)

ביום הראשון הגענו לקיבוץ גינוסר שם שכרנו סירת מנוע ונהנו מקצת אקשן עם אבוב ימי, שי בעל הסירה אירח אותנו בנעימים ומומלץ בחום

ליד מעגן הסירות יש חוף מקסים עם פינת צל קטנטנה אז ניצלנו את המומנטום ורבצנו שם קצת

ובעודנו חושבים על מה יהיה מחר מגיעים לעברנו 2 סאפים שזה כמובן היה סימן שזה מה שאנחנו הולכים לעשות

שרי הפתיעה ודחפה אותו לכיוון סאפ זריחה ואנחנו הפתענו את עצמנו וזרמנו על לקום ב5:30 כשאנחנו בנופש

פייר אלו היו רגעים קסומים אל מול הזריחה כשהכנרת פרושה תחת רגלינו.

הוד מ"מר אננס " (אל תשאלו אותי מה קשור השם לעיסוק) היה מקסים ומקצועי

חזרנו לארוחת בוקר, בריכה, שבאורח פלא לעומת יום ראשון יחסית הייתה ריקה, שנ"צ טוב ושוב כנרת

והפעם פינת קסם נוספת שמגיעים אליה דרך יציאה מהמלון (החוף לא מוכרז) אזור שעוגנות בו כמה סירות עם מזח כייפי שמוביל פנימה ואפשר לקפוץ ממנו בלי סוף, עפנו על זה ונהנו מכל רגע

ביום השלישי החלק הקשה היה הקאייקים, שם נפלנו ולגמרי חשנו בכל אזור בגוף את סוף אוגוסט יואווו כמה חם היה, פקקים, מלא אנשים, מסיכות ושעתיים לחכות, לא ברור מה חשבנו לעצמו שהמשכנו עם הטרפת הזו

ברחנו להצטנן בזמן ההמתנה בבריכות של פארק הירדן שבאופן יחסי לא היו עמוסות בטירוף המסלול עצמו היה אקסטרא רגוע, מה שהתאים בול לאמא שלי שבאומץ רב הסכימה להצטרף אך כמובן שהבנים בחבורה לא יכלו שלא להציק והוסיפו מלא אקשן... היה המצחיק משחרר וכיף

בצד הקולינרי פחות זרם לנו (כמו שהזכרתי הדחקנו לגמרי את נושא סוף אוגוסט) כל אבל כל המסעדות השוות שרצינו לבקר בהן היו מלאות שבוע וחצי קדימה וזה היה ממש מבאס – על הנהר, 1910 בדגניה, מגדלנה, טיביס הכל היה מלאאאא

במקום זה היינו בביקור נוסטלגי במסעדת הדקס (שם חגגנו במסיבת הפתעה לאמא יום הולדת 50 ), האווירה בה קסומה התפריט מצומצם, טעים ויקר

בתנורין - המסעדה השניה של השף של מגדלנה (זוזו) מסעדה מזרחית עם טוויסט, טעימה וממש מומלצת

וסיימנו באנגוס במתחם שצמוד למלון וגם היה אחלה בקיצור רעבים לא יצאנו

תודה הורים יקרים שלי על יצירת המסורת המשפחתית הזו שיוצרת כל כך הרבה חוויות ורגעים משמעותיים משפחתיים