לוויתנים, אריות ים ופינגווינים- חצי האי ולדס

2:30 השעון מצלצל, מארגנים את כל הדברים האחרונים שצריך להכניס למזוודות

ב3:00 ניגשים להעיר אותם והם בשניה קופצים ותוך 20 דק' אנחנו במונית

איזה אלופים

כחצי שעה נסיעה והגענו לשדה"ת , מול הדייל קרקע אנחנו מבינים שאומנת האריזה של שי, שהקפיד לאזן בדיוק ל23 קילו לא ממש רלוונטית לטיסות פנים כי המשקל המקסימאלי הוא 15 קילו ו8 קילו תיק/מזוודה למטוס אז בחישוב זריז אנחנו מבינים שאנחנו באובר של 43 קילו, נהדר מזל שאנחנו בארגנטינה ולא בארה"ב אחרת התשלום על האובר היה אובר אובר

משלמים 40 $ ונפרדים מהמזוודות

הילדים מתפקדים למופת למרות השעה.

6 בבוקר על המטוס כולנו מתעלפים חוץ מהקופיפה הקטנה והמתוקה שלנו, שירה שמשלימה את זמן המסך שלה

שעתיים עוברות ואנחנו נוחתים בשדה"ת Trelew, רוח צוננת עוטפת אותנו בירידה

ניגשים ל4 חברות להשכרת רכב שיש בשדה"ת, הרכב היחיד הפנוי הוא רנו קנגו, קצת מחזיר אותנו לתקופת הצבא אבל אנחנו זורמים, העיקר שתא המטען מספיק גדול לכל המזוודות

השעה 9:00 בבוקר ואנחנו בדרך להצטייד במזון לבית שלנו לימים הקרובים

בחרנו להיות מחוץ לעיר במקום די מבודד במעיין צימר מקסים במרחק 20 דק' מהעיירה הכי קרובה אבל די קרוב לחצי האי ולדס שהוא מהות הביקור שלנו באזור

אחרי שביקרנו בסופר, אצל הקצב ובמאפייה ועברנו בחנות הדגים שהייתה מאכזבת

אנחנו יוצאים מהעיר שמתגלה כמאוד נחמדה על קו החוף ומגיעים לשום מקום לקראת השעה 13:00 , 2 דק' לפני שהגענו הקופיפה שירה נרדמת ולא מצליחים להעיר אותה

הלב מתרחב, הבית מקסים

מגיעים, מתארגנים וכל מה שאני מייחלת אליו זה להגיע למיטה וכמה שיותר מהר, איכשהו נהיה כבר 16:00ולשמחתי שירה עדיין ישנה

היא מתכרבלת בתוכי וממשיכה לישון איתנו. לגדולים נראה שזה לא מזיז

החשיכה פה מתחילה אחרי 21:00 מה שגרם לכל היום להתארך, הילדים נכנסים לישון רק אחרי 22:00

מתעוררים באיזי בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר טובה ומתארגנים לנסיעה לחצי האי ולדס

יוצאים מהבית רק לקראת 12:00 הנסיעה לכניסה די קצרה, בכניסה משלמים כ20$ מכיוון שהאי מוגדר כשמורת טבע ואז אנחנו מבינים שמהנקודה הזו יש נסיעה של עוד כשעה רק לנקודה הראשונה (מזל שהיא הייתה של שייט הליוויתנים)

אני מצפה ממש לראות אותם אבל חוששת להתאכזב.

נלחמת במחשבה הזו ומנסה לשחרר אותה, מאפשרת לעצמי לדמיין איך אנחנו פוגשים אותם אי שם בלב האוקיינוס אבל לא מצליחה לגמרי להסיט את המחשבה השלילית

ב14:00 אנחנו על הסירה, בגלל השפל והגאות במקום, טרקטורים גוררים את הסירות לתוך ומחוץ לים , חוויה די משעשעת כבר בהתחלה

השמש בשמים והים בהיר אבל כבר על הסירה מרגישים את הקור, מזל שהצטיידנו בבגדים ארוכים גם לילדים

מתחילים לשוט, הרוח קרה, קרה מאוד

אחרי כ20 דק' שי מצביע על משהו מרחוק

אני לא מאמינה...זה באמת קורה

הסירה שטה במלוא המהירות לשם ואז זה קורה, כמו הר שחור שצץ פיתאום מהמים הוא מגיח ועולה

זה לא נתפס שזה ממש קורה מול העיניים שלנו הם מתקרבים יותר ויותר, אני לא מאמינה הם ממש צמוד לסירה, מתחתיה, עוברים לצד השני

אני בצעקות התלהבות, OMG ,OMG, ושירה יחד איתי "אמא, אנחנו מגשימים לך חלום"

כמה עוצמה הייתה ברגע הזה בו שירל'ה שלי מבינה שאמא מגשימה חלום,

העיניים מתמלאות בדמעות, דמעות של שמחה ואושר, איזו זכות עצומה לחוות את הרגע הזה ועוד יחד עם האהובים שלי

https://video.wixstatic.com/video/d253f8_b15b50a63bc14bef9a8a51f25e341524/1080p/mp4/file.mp4

לאפשר להם לראות אותי ברגע בו אני מתרגשת ומתלהבת כמו ילדה בשבילי היה יותר מהכל

היכולת שלי להיות לידם מי שאני על כל המכלול שלי זה אחד הדברים הכי חשובים לי

שיידעו שאמא היא גם וגם, הכל מהכל זו משימת חיי

והרגע הזה היה בו הכל

החגיגה המשיכה יותר מחצי שעה בכל רגע הם מגיעים מכיוון אחר , אמא וגור שוחים בתיאום מדהים

2 לוויתנים אחרים (או אולי בעצם אותם ליוויתנים ) פתאום מתקשרים ביניהם- האחד מכה בלי הפסקה על המים והשני מרחוק משמיע קולות ולאט לאט מתקדם לעברו

נפלאות הטבע ולנו הייתה הזכות הגדולה להיות חלק מזה

https://video.wixstatic.com/video/d253f8_2a059e9537b6454eb5bed666a7b1b6d2/480p/mp4/file.mp4

בחזרה הביתה עוצרים לראות את אריות הים מול מפרץ מדהים, אני ושי מתלהבים והילדים איכשהו אדישים לזה, "מה לא יורדים ללכת ממש לידם" ? "רק צופים בהם מלמעלה? אה, זה לא שווה?"

התרגלו לטוב הילדודס, אחד מהחששות שלי הוא שהם יפתחו אדישות לנפלאות הטבע בגלל הצפה ואובר חשיפה, אנחנו מדברים על זה הרבה בבית ומזכירים את הזכות שיש לנו לחוות את הדברים המופלאים האלה

ועדיין הם ילדים...

את שבת וראשון אנחנו מעבירים ברגוע מרבית היום בבית, בזמן איכות ואוכל טוב

בשני יוצאים לכיוון Punta Tombo

מושבת קינון ענקית של פינגווינים (כחצי מיליון ), נחשבת לאחת הגדולות בעולם והכי גדולה בדרום אמריקה, הפינגוונים הם מסוג מגלן והם מחזרים, בונים קנים, ומגדלים את "ילדיהם" במקום הזה

למדנו שקיימת תופעה מדהימה שזוגות(חלקם) של פינגוונים נשארים אחד עם השניה, כל שנה חוזרים יחד למקום הזה ומתרבים, כחודש וחצי הם דוגרים ביחד בקן שהוא מעין מחילה באדמה, עד שבוקעים הביצים(בד"כ 2) ונולדים חיים חדשים.

דמיינו רגע איפה פינגווינים נמצאים

נכון התמונה שתעלה לכם היא מקום קר, קרח, ים קפוא, אז זהו שפה זה ממש לא היה כך וזה מאוד הפתיע אותנו, האזור שטוח ויש בו הרבה רוחות ובתקופה הזהו של השנה (דצמבר) יש אפילו ימים חמים מה שלא מסתדר כל כך עם מה שהכרנו על פינגווינים, כן יש ים ששם הם מצטננים אבל אין ספק שזו לא התמונה שציפינו לה, איזה כיף להיות מופתעים

כמה פעמים שאמרנו וואו ביום הזה, המקום מדהים ומפתיע, מכל כיוון הם מגיעים בודדים, קבוצות, גורים ובוגרים ועוד מיני חיות נוספות כמו שרקנים, אלפקות או למות (עדיין לא מספיק חדי אבחנה) ואפילו ארמדילו

חשוב מאוד לא לגעת בפינגווינים כי אז הריח נשאר עליהם והם מנודים מהלהקה אליה משתייכים ועשויים למות לבד

זה היה יום מרגש משעשע וארוך, הנסיעה הייתה כשעתיים וחצי בה לא הייתה קליטה ולא היינו ערוכים עם פודקסטים אז הילדים די התחרפנו וחירפנו גם אותנו אבל צלחנו את זה.

בהלוך כדי לקטוע את רצף הנסיעה עצרנו במוזיאון הדיונוזארים בעיירה Trelew שבגדול חוץ משדה"ת ומוזיאון אין שם עוד שום דבר מעניין

המוזיאון נחמד, יש בו את מודל הדינוזאור שנמצא הגדול בעולם (לא הבנו עם כולו מעצמות אמיתיות או שחלק משוחזר) ויש כמה עצמות עצומות אמיתיות שניתן געת בהם , לי זהה רגיש כמו סלע, יכול להיות שזו הסיבה שהצליחו להשתמר במשך מיליוני שנים

סרטון קצר הסביר על התפתחות האבולוציה ושירה יצאה בשוק מזה שהיינו קופים פעם, במשך כמה ימים אח"כ לא הפסיקה לדבר על זה

הילדים היו נפעמים ומאוד נהנו, לעצירה על הדרך זה היה אחלה

לא בטוחה אם הייתי מגיעה במיוחד .

ההמשך מפורטו מדרין היה 16 שעות באוטובוס לברילוצ'ה או לחזור בטיסה לבואנוס איירס ומשם טיסה לברילוצ'ה, מה אתם חושבים שבחרתי ?