לאן המשוואה הזו מובילה אותנו לא ברור לי

כרטיסים- אין יעד-אין קורונה-יש דיירים- יש (מקסימים) אי ודאות - יש אמונה בלב שזה הזמן שלנו- יש חששות- יש בילבול-יש התרגשות- יש

מה יוצא מהשוואה הזו לא ברור, אבל אף פעם לא הייתי חזקה בנוסחאות, יותר ברגשות

ומה שאני יודעת זה שזה מרגיש מדויק ושלנו ועל אף ולמרות הכל משהו בפנים שקט, רגוע, יודע שזה הזמן שלנו

משחרר, רוצה להתמסר ומאמין אמונה שלמה מבפנים שיהיה בסדר.

.

אל תתבלבלו, זה לרגע לא אומר שהכל זורם חלק ואין מחלוקות ואי הסכמות אבל זה חלק מהעיניין

אתמול נפל האסימון שסוף ספטמבר זה עוד רגע וחצי ורשימת המטלות רק מתארכת, אז הפשלנו שרוולים וקפצנו למים

התחלנו לסדר, לאוור, לסנן ולמיין את לב ליבו של הבית- חדר המשחקים

המטרה הראשית הייתה לצמצם בכמות הדברים שנצטרך לארוז ולאחסן

על פניו יכלנו לאפסן את הילדים אצל חברים /סבתא/דודים ולתקתק את היום הזה הרבה יותר מהר

אבל ליום הזה הייתה מטרה הרבה יותר גדולה וחשובה

הילדים התחילו דרך היום הזה לתרגל פרידה וגם קצת להעלות זכרונות ולהתרפק עליהם

בחרו למסור חפץ מסוים ואז להתחרט, הבינו שכדי לאפשר לדברים חדשים להיכנס כדאי ללמוד גם לשחרר

ובעצם לחוות ב"קטנה" את איך זה ירגיש כשניפרד ונתחיל להתגעגע

כל אחד מהם בדרכו הגיב לזה קצת אחרת אבל אף אחד מהם לא נשאר אדיש

ב18:30 המצב היה נראה קטסטרופה הכל בערמה אחת במרכז החדר, כולנו כבר מותשים וחסרי סבלנות

הצעד הבא הכי פשוט היה להעמיס הכל על האוטו והיידה למסור לאחת העמותות

אבל בפנים זה הרגיש שנכון יהיה להמשיך את התהליך עם הילדים וכמו שאמא שלי קראה לזה החלטנו לפתוח "חנות קטנה ומטריפה"

ב22:00 בלילה הכל עמד מסודר על שולחנות לקראת המכירה הספונטנית הראשונה שהחלטנו לפתוח למחרת

משהו במפגש של הילדים שוב עם ההחלטה שלהם על איזה חפצים הם בחרו לוותר

המפגש עם האנשים שבוחרים להגיע אלינו ולשאול על המסע המשפחתי שלנו והאפשרות שלנו לשתף

ההבנה שלחפצים האלה תהיה המשכיות אצל חברים/מכרים מהקהילה

ושאת הכסף שנאסוף לא ניקח במלואו אלינו אלא נתרום אותו לנזקקים

אלו כולם צעדים בדרך לפרק ב' המשפחתי שהחלנו לבנות

דברים שבעבר לא בהכרח נתתי להם מספיק מקום כי הייתי בסוג של "הישרדות" הג'ינגול הבלתי פוסק בין העבודה לילדים, למשפחה, לחיים לא בהכרח היה מאפשר את זה

מהנקודה בה אני נמצאת היום אני מבינה כמה חבל היה שכך, אך במקום להצטער על מה שהיה, פניי קדימה

לשתף כמה שיותר בתהליך שאנו עוברים כדי לעזור, להשפיע, לגעת ולתת השראה

לאחר תהליך חשיבה משותף בחרנו לתרום את הכסף שאספנו

לעומר מחברת Paratrek שהקים את המיזם המקסים הזה בכדי להנגיש את הטבע לא.נשים עם מוגבלויות

הילדים התחברו לרעיון פעמיים, פעם אחת כי עמר הוא מחנתון הישוב שלנו ופעם שנייה זה התחבר להם למסע הטיול שלנו

את החלק השני של התרומה בחרנו להעניק ליד עזר לחבר שעוזרת לאנשים שידם אינם משגת לארוחות חמות ונותנת בנוסף מענה רחב לניצולי שואה

סיימתי את היום עם הרבה פחות רכוש אבל עם התרחבות לב ותחושת התרוממות

אוהבת את המסע שאני עוברת