הרגע הזה

כבר שבוע שמנסה לכתוב והמילים לא יוצאות משהו בי כנראה מתקשה לעכל שהגענו לרגע הזה

הרגע הזה שבו השם שי יתפוס הרבה יותר נוכחות בחיינו משביון

הרגע הזה שבו אני אתקשר אליך וישר אחרי צילצול או שניים פשוטתענה כי לשם שינוי תהיה פנוי ולא בשטח באיזה פעילות מבצעית , הקפצה או עוד הערכת מצב

הרגע הזה שאשכרה פשוט אוכל לעדכן ולצאת ספונטני לפגוש חברה בלי לתכנן את זה שבוע מראש, לתאם מול בייביסטר ולשלם על זה כפול, כי באמת שהכנסת את זה ללוז אבל בדיוק כשבאת לצאת הייתה התראה והקפיצו אותו לחמ"ל ומשם כבר לא הייתה דרך חזרה

הרגע הזה שבו אגיד למורה או לגננת דברי עם שי הוא יותר זמין ממני

הרגע הזה שבו לאכול ארוחה משפחתית לא יהיה אירוע מכונן אלא השגרה שלנו

הרגע הזה שבו יהונתן כבר לא יוכל לתפוס את המקום שלך לצידי במיטה בלילה מתי שמשתחשק לו

הרגע הזה שפתאום האחראיות העצומה שעל כתפיי תתחלק עם מישהו נוסף

וגם הרגע הזה שפתאום אולי יהיה צפוף והמרחב שהיה לי פתאום יצטמצם

רגע שבו פתאום תתחיל להביע דיעה על דברים שלפני כן עברו לידך ולא היה לך קשב בכלל אליהם

הרגע הזה שבו אני וואתה בוחרים להתחיל יחד במסע ליצירת פרק ב' של החיים שלנו

על כל מה שאנו סוחבים איתנו מהעבר ובעיקר עם ציפייה גדולה לעתיד מלאה בחשש אבל בעיקר בהתרגשות.

לאורך כל הדרך גם אם לא היית נוכח בבית ובחיי היום יום, ספגנו ממך ערכים והיוות עבורנו השראה בדרך בה בחרת,

בכל יום הזכרנו לעצמנו את המשמעות והחשיבות שבעשייה שלך ויותר מכל הזכרנו לעצמנו את ההשפעה העצומה על רבבות של אנשים- חיילים ומפקדים ועוד אנשים רבים שפגשת בדרך.

בכל מקום בו נגעת הבאת את מי שאתה והפכת אותו למקצועי יותר, ערכי יותר ואנושי יותר

גאים להיות המשפחה שלצידך במסע המשמעותי שעברת מתוך אמונה גדולה בצידקת הדרך ואהבת המולדת,

במקצועיות אין קץ ובעיקר ב"השקט ובבטחה" הערכים על פיהם התחנכת לאורך כל הדרך מימי הפנימייה הצבאית

כפי שנאמר בספר ישעיהו: "כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם וְלֹא אֲבִיתֶם

אסכם ב "איך לומר לך שאני אוהבת אותך לא מוצאת את המילים אז אני שולחת לך סרטון של חתולים "

דברים שקראתי לשי במסיבת הפרישה שלו, רגע שחיכיתי לו 18 שנים וסוף סוף קרה והפך לממשי אחרי 25 שנות שירות