החווה הישראלית-לא למוצ'ילרים בלבד

אחת ההבטחות ששי הבטיח לי לפני שיצאנו למסע זה ששני הדברים האלה תמיד יתקיימו : שנישן במקום נקי , תהיה לי מקלחת פרטית עם מים חמים

ככל שהתקדמנו במסע שמחתי ששי הייטיב להבין שלא רק שני הדברים האלה הם מאסט (אחרי שהבין גם שיצאנו למסע עם מזוודה אחת פחות כמו שרציתי), אלא שבכלל יש חשיבות לעד כמה המקום בו אנחנו ישנים הוא מספיק מרווח, נקי, נעים, שלא לומר אפילו מפנק

כי אחרי הכל המסע הזה עם כל הכיף שבו מביא איתו המון אתגרים ולמקום אליו מגיעים בסוף היום וממנו יוצאים בבוקר יש הרבה השפעה על איך יראה היום שלנו.

המקום בו בסוף יום את אפשר להגיע, להתפנק במקלחת חמה ונעימה, לבשל בכיף ריחות וטעמים מהבית, להתפנק במצעים נעימים נקיים, לפעמים לבהות באיזה סרט או סדרה טובה או בינג' עם הילדים הרבה פעמים טוען אותך לא פחות מכל חוויה מדהימה אחרת שצברת.

וכל זה בא די בסתירה עם מה שקראתי על החווה הישראלית

מקום למוצ'ילרים לעצור למנוחה אחרי/בין הטרקים מה שאומר שזה מעין הוסטל בו ישנים ביחד והמטבח משותף ועדיין משהו בתיאור המקום גרם לי להמשיך ולהרהר בו, 15 דונם של מדשאות ועצים על גדות הנהר, מגרש כדורגל, כדורעף ועוד

אמממ...עדיין לא בשלה להזמין

כשאני מבינה שהמצב בברילוצ'ה הולך וסוגר עלינו מבחינת הזמנת מקומות לינואר בגלל טרפת החופשה של המקומיים ועידוד הממשלה לצאת לחופש בתוך ארגנטינה, אני מבינה שכדאי לחשוב יצירתי.

באל בולסון הצלחתי לסגור לשבוע מה10 לינואר ונשארו 6 ימים בין לבין שצריך לסגור

אין ברירה - כותבת ליואב הבעלים של המקום

הי אנחנו משפחה עם 3 ילדים , אני מחפשת מקום ל5 ימים עם מקלחת פרטית ומים חמים

יש מצב שהחווה שלך יכולה להתאים לנו ?

הי איזה כיף , בטח שמתאים, אני מגדל פה 3 ילדים והמקום ממש יכול להתאים לכם

שולח לך תמונות של 2 אפשרויות

אוקי, המקום פשוט, אבל נראה נקי, באופציה הראשונה ששלח יש מיטה זוגית אבל, זה אומר שהילדים בחדר נפרד, שזה לא רע, אבל לא ממש אפשרי

האופציה השניה היא בבקתה נפרדת מהבניין הראשי ובה יש מקלחת פרטית אבל...המיטות הן מיטות קומותיים והמטבח הוא מטבח משותף....

יופי לא ממש עזר, מה אני עושה עם זה מפה

יודעת שלילדים זה יכול להיות מדהים, המרחבים, הקרבה לנחל, הישראלים

אבל מצד שני לישון 5 לילות במיטות קומותיים בחלל אחד???

גם שי מרים גבה לרעיון

נותנים לזה כמה ימים ומקבלים החלטה-

אנחנו יוצאים לקמפינג , עם קמפינג אני יודעת להסתדר וזה שתהיה לנו מיטה, מקלחת פרטית ומים חמים משדרג את הקמפינג,אז אני סבבה.

השעה 22:00 בלילה מגיעים אחרי כמעט 10 שעות בדרכים, אחרי פריצה לרכב וכמה שעות במשטרה כדי לקבל הצהרה על הגניבה של כל הציוד והדרכונים, נכנסים לחווה ומשהו בלב נפתח, מרגישים בבית.

ישר מתיישבים לאכול, שניצלים ופירה, הילדים נעלמים בין כל המוצ'ילרים, פוגשים את נועה שעשתה להם בייביסיטר לפני כמה ימים וישר מוציאים איתם שפה משותפת ומספרים להם על כל התלאות שלנו, עכשיו כשהבטן מלאה אפשר ללכת לישון.

הבקתה שלנו היא במרחק לא גדול מהמבנה הראשי, ב"כללי ההתנהגות" כתוב שמהשעה 21:00 אסור להשמיע מוסיקה (אני כנראה היחידה ששמה לב לזה), השעה כבר 24:00, אחרי ויכוח סוער בין הילדים מי ישן איפה, אנחנו שוכבים במיטת הקומותיים שלנו, שומעים עדיין את החבר'ה בחוץ בקולי קולות, משעשע שאנחנו פתאום הזקנים (למרות ששי תמיד היה :-) ), מזל שאנחנו עייפים, נרדמים מהר.

בבוקר קמים ליום שמש חם ונעים, שירה קמה עם געגוע לשמלות הצבעוניות שלה בארץ

בארוחת הבוקר פוגשים את יואב ואיילת הבעלים של החווה ומקבלים חיבוק חם "שמענו מה קרה לכם בדרך, במה אפשר לעזור"

יואב מכווין את שי לאיפה אפשר לתקן את החלון של הרכב ואיילת מכווינה אותי לחנויות לשמלות צבעוניות - שירל'ה קצת נרגעת

תוך כדי שאני מארגנת את הדברים כדי ללכת לנחל, הילדים כבר נעלמים כל אחד צמוד למוצ'ילר/ית אחר.ת, נקודת המפגש הסופית הנחל.

שם אני מרגישה מיותרת לחלוטין, שירה מדרבנת את קוקו לטבול במים ושזה לא ממש נורא, הם רק קצת קרים וקוקו שבכלל לא רצתה להרטיב את עצמה, מוצאת את עצמה עם שירה על הגב חוצה את הנחל שמגיע לה עד גובה החזה.

יהונתן מתחיל דיוני כדורגל סוערים ומראה להם איך הוא יודע להקפיץ אבנים במים ולשחק עם הכלב המוזר שהיה שם שרודף אחרי אבנים בנהר צולל ומביא אותם

וטליושה מבקשת להמשיך קצת בשביל לראות מה יש שם ואני מאשרת

יושבת שם ומתבוננת בהם, בילדים הגדולים והעצמאיים שלי

נחת ושלווה, עד כדי כך שבספירת מלאי ילדים אני רואה שטליה לא נמצאת ונלחצת,

לא זוכרת לאן אמרה לי שהלכה, מזל שאחת המוצ'ילרות מזכירה לי שהיא ביקשה להתקדם בשביל

ואז אני עוד יותר נלחצת, כי היא עוד לא חזרה

רצה קדימה וקוראת לה, מרחוק צועקים לי הכל בסדר היא פה, רואה אותה על אי באמצע הנחל עם מוצ'ילריות ...לרגע החסרתי פעימה .

שי מצטרף אחרי כמה שעות

החבר'ה קבעו משחק כדורגל ב20:00 וכמובן שיהונתן שם איתם, לא מוותר

לטליה ושירה יש דייט עם כמה מהמוצ'ילריות

ואנחנו די מרגישים מיותרים, כיף להרגיש ככה לפעמים

אחרי שסיימו את העיסוקים שלהם הם נזכרים שהם רעבים אז באים לחפש אותנו, משהו שבימים הבאים כבר משתנה כי גם אז פשוט נגשים למטבח ומבקשים מה שרוצים על שם מורן

ככה זה כשמרגישים בטחון אמיתי במקום בו נמצאים

המוצ'ילרים מתחברים אלינו, בשוק מזה שאנחנו בטיול כזה ארוך עם הילדים, כששומעים ששי היה סמאו"ג 210 ישר מצליחים למצוא איזשהו קשר צבאי וזה די משעשע

יום שישי, אחרי יום בנהר עם מים מים מהצלולים שראינו ומהקפואים שפגשנו

מתארגנים לארוחת ערב משותפת, בתור זקני השבט אנחנו מקבלים את השבת

אני ושירה מברכות על הנרות ושי ויהונתן על היין

ההתרגשות בקרב החבר'ה הצעירים בשיאה...

זיכרונות לאהובים שבבית

הארוחה טעימה מאוד, חלה, סלטים, גולש, קוסקוס ויין חופשי, באמת ארוחה כיד המלך (ולפני שרותם תעיר לי אז יד המלכה). הילדים מסרבים ללכת לישון, אנחנו יושבים עם החבר'ה עד שעה מאוחרת (לנו, אצלם, זה רק תחילת הלילה)

בשבת אני קופצת לחווה האיטלקית בה גם חשבנו להתארח אבל בסוף התנאים שם פחות התאימו לנו,

אני ממש נמשכתי לסשיינים שיש שם בבקרים, יוגה, מדיטציות, ריברסינג ועוד התנסויות מעולם הרוח והתודעה ולא רציתי לוותר.

גילה שמנהלת את החווה היא ישראלית לשעבר, אישה מיוחדת, יש יאמרו עם דעות קיצוניות על ישראל, אני בחרתי לא להיכנס לזה אלא להנות ממה שיש לה להעניק בעולם הרוח והתודעה וואו כמה שיש לה

בסיישן של כשעה בחיבור לילדה הפנימית ונשימות ריברסינג, התחברתי, נגעתי, נשמתי, התרגשתי, היה מדהים ורשמתי לעצמי שאני חוזרת לשם ביום שני לפני שעוזבים לסיישן ריברסינג

שי בא עם הילדים לאסוף אותי ויהונתן היה נראה לי שונה מבדרך כלל, הוא ידע להגיד רק שהוא עייף

מהחווה האיטלקית אני קופצת למרגו המסאג'יסטית שפירקה לי את הצורה אבל בקטע טוב ממש, הייתי צריכה את זה.

אני חוזרת לחווה ורואה את יהונתני מרוח לגמרי ולא מוצא את עצמו, יש לו חום

מסדרת לו מאוורר כדי שיוכל לישון קצת ולהתחזק

אחרי שעה הוא מתעורר אנחנו עוברים לפינת הערסלים בה יש 4 כיווני אוויר נעימים ולאט לאט הוא מצליח להירדם לצידי על הדשא, מוזר כל כך לראות אותו ככה

אחרי נורפון ושינה טובה הוא חוזר לעצמו ומבחינתו כבר בריא ורוצה לרוץ עם החבר'ה לדשא ומתקשה לקבל את זה שאני לא מאפשרת לו, כשהוא מבין שאני לא צוחקת הוא מוצא דרך אחרת להתחבר לחבר'ה במשחקי חשיבה.

שי גם לא בשיאו עם כאב גרון ודי מעוך

וכך יוצא שאת הימים הבאים אנחנו מעבירים ברביצה בחווה במקום לטייל באזור והרביצה נעימה לנו, הרבה זמן לשקט, מנוחה, ירוק בעיניים ונעים בלב

ובזכות לידר המהממת אפילו יוגה שהשאירה אותי תפוסה אחרי זה ל3 ימים

יואב ואיילת המקסימים בודקים איך אנחנו ואם יש משהו שאנחנו צריכים ונותנים מענה לכל השאלות שלנו

ביום האחרון גם טליה עם קצת חום, בכל זאת ישנים במיטות קומותיים בחלל אחד

היה משהו כל כך ייחודי באווירה בחווה

משהו בין המרחב, החופש ותחושת הבטחון לחיבוק החם והאוהב שקיבלנו, החיבור בין הילדים למוצ'ילרים ותחושת השייכות שנוצרה גרמה לימים האלה להיות ימים מאושרים מלאי הנאה

וכמו שיהונתן כרגיל יודע לסכם במילים שלו "אמא עד עכשיו זה המקום שהכי נהנתי בו בארגנטינה"

אני שואלת בפליאה, באמת ?

"טוב נו גם הלוויתנים היו מדהימים, אבל פה היה לי הכי כיף, הרגשתי בבית"

לפעמים כדי להמשיך במסע חשוב לעשות עצירות שממלאות לא רק אותנו אלא גם את הילדים במה שהם צריכים כדי שיוכלו להמשיך איתנו הלאה במסע המשפחתי

תודה למשפחת החווה המקסימה שאפשרה לנו לחוות את כל זה ולכל אחד ואחת מהמוצ'ילרים שהעניקו לנו קצת מעצמם.ן

משם המשכנו לניר באל בולסון לבקתה מהממת אי שם בתוך היער בהרים Los Teros מקום קסום כמו באגדות, עם נחל קטן בחצר ובריכה טבעית, בדיוק מה שהיינו צריכים לימים הקרובים בהם היינו צריכים כולנו להתחזק מהוירוס שהגיע לבקר בצורה קצת אחרת אצל כל אחד מאיתנו (לרגע שחשבנו שזה ההוא המפורסם שנמצא היום בכותרות אבל נראה לנו סביר יותר שזו הייתה התקררות מהנהרות הקפואים אליהם נכנסנו ) ובכל מקרה תודה שזה מאחורינו

מרגישים שלא מיצינו ולא התחלנו אפילו להנות מכל מה שיש לאל בולסון והסביבה להציע אבל כנראה שזה מה שהיה מדוייק לנו

החווה הישראלית נמצאת כשעתיים וחצי דרומית מברילוצ'ה ביישוב שנקרא Lago Paulo צמוד לEl Bolson, ניתן ליצור קשר עם יואב ואיילת בדף הפייסבוק שלהם או בטלפון 8955 462 294 9 54+