בשר,גלידה שוקולד וטבע- ברילוצ'ה

כמובן שהחלטתי שטסים (מי שלא מעודכן תקפצו רגע לפוסט )

השתגעתי 16 שעות במקרה הטוב???? לא תודה

רק שמהחור הנידח הזה, טרלאוו, אוטובוסים יש, אבל טיסה ישירה לברילוצ'ה, אין.

עלינו בצהריים על טיסה לבואנוס איירס ובערב הייתה לנו משם טיסה לברילוצ'ה

מה עושים 4 שעות המתנה לטיסה? מחכים בשדה"ת או יוצאים החוצה להתאוורר?

הצצנו בגוגל מאפ לראות את המרחק לפלרמו האהובה שלנו וראינו שזה כחצי שעה נסיעה, יאללה הולכים לנשום עוד קצת ממנה.

יוצאים החוצה תור ארוך ארוך למוניות, מוותרים ומנסים את מזלנו עם אוטובוסים

עוברים לצד השני של הכביש ומבינים שצריך קודם לצאת משדה"ת, תופסים איזה אוטובוס שעובר יורדים מחוץ לשדה ועכשיו מה ? מונית, הכי פשוט (עקרונית)

אבל לא באזור שלא עוברות מוניות, מתחילים ללכת ברגל, חם, לא נעים וגם לא בטוחים לאן הולכים

חוזרים לנקודה שהאוטובוס הוריד אותנו ורגע לפני שאנחנו שוב מתברברים ונבזבז את כל ה4 שעות שיש לנו לנשום , אני עוצרת.

בואו נראה מה זו המסעדה הזו שפה (איפה שהאוטובוס הוריד אותנו), אולי היא נחמדה, וגם קרובה לשדה אז עדיף....

נכנסים, נראית מדהים, מה הסיכוי גם שמגישים אוכל ולא רק שתייה כמו ברוב המסעדות?

יש, יש גם אוכל!!! מתיישבים, נושמים

כל מה שמזמינים בתפריט טעיםםםםםם, איזה כיף, אפילו מתפנקת בכוס יין

איך שמחתי שהצלחנו לעצור, וכמה טוב יצא מזה (גם אם שילמנו כפול במסעדה, זה היה שווה כל פסו :-) )

21:30 אנחנו לקראת נחיתה בברילוצ'ה ואת פנינו מקבלת השקיעה המדהימה הזו.

ברילוצ'ה - העיירה שעלתה בפי כל מי ששמע שאנחנו טסים לארגנטינה, נראה שלכל אחד/ת שטיילו ביבשת יש לפחות איזה זיכרון או שניים מהמקום הזה

בתכנון המקורי היינו אמורים להגיע אחרי רודטריפ בצ'ילה כך שזה היה נשמע לנו כמו ה- מקום להישאר בו קצת ל"נסטינג" (שהייה ממושכת באותו המקום)

כשהתוכניות השתנו בגלל הקורונה והבנו שאנחנו מגיעים קודם לארגנטינה, לא בהכרח הצלחנו לכייל את כל המערכות ולחשוב מחדש על מה נכון מתי ואיך, ועדיין נשארנו עם רעיון הנסטינג בברילוצ'ה מה שהתגלה כקצת מאתגר בהינתן התקופה שהגענו לאזור, כל הזמן דיברנו על זה שאנחנו מגיעים בתקופה נהדרת של הקיץ אבל לא באמת הבנו עד הסוף את המשמעות

את המשמעות התחלנו להבין כשהתחלנו לחפש מקום לגור בו והתקשינו בזה מאוד, הכל היה מלא!

הצלחנו בסוף למצוא מקום מהממם אבל לא ברצף של חודש, אחרי שבוע נאלצנו לעבור לבית אחר ואחרי 12 ימים לחזור אליו

המשמעות של להגיע בדצמבר-ינואר שזה סוף האביב, תחילת הקיץ היא בעצם כמו לצאת לטייל בארץ ביולי-אוגוסט, הכל מהכל מלא! תוסיפו לזה את תקופת הקורונה שהרבה מתושבי ארגנטינה במקום לטוס מגיעים לאזור והרי מחזה מרהיב

בנוסף כל החלומות על אולי חוגים/סדנאות וכו' גם נגוזו כי נכנסים לתקופת החגים ואז מיד לתקופת החופש הגדול והמסגרות הרגילות לא מתקיימות אלא רק קייטנות של ימים מלאים שפחות התאימו לנו בנקודה הזו.

נחתנו בלילה והתעוררנו למראה המדהים הנשקף מחלון הדירה שלנו, אגם Nahuel Huapi

אשלי המארח הבריטי שלנו, היה כל כך נחמד, חיכה לנו והסביר הכל כולל הכל על עשרות מסלולי טיול שלמי היה כח להקשיב להם בלילה אז חייכנו והינהנו עם הראש, רק מחכים להיכנס למיטה

הדירה הייתה ממוקמת באזור נהדר ברחוב Tucuman

השבוע הראשון היה במגמת התאפסות והבנה של איפה אנחנו, מהדירה שלנו בהליכה של 10 דקות מגיעים לרחוב הMitre, הרחוב הראשי והכל כך תיירותי של ברילוצ'ה שהתחיל להתקשט לקראת חג המולד וכמו שכולם היללו ושיבחו אכן הוא מלא בגלידריות, חנויות שוקולד ומסעדות (שבהתחלה היו קצת מאכזבות ), עד שהבנו שהמסעדות השוות באמת לא נמצאות על הרחוב הזה אלא בצדדיו

ושם סוף סוף פגשנו את הנתח המדהים שנקרא Entrania (נתח קצבים) שבארץ אני חייבת להגיד שלא הייתי מתעלפת על הנתח הזה , למרות שנחשב סופר משובח אבל פה, וואו.

ברוב המסעדות קולעים אותו לצמה וכך שמים אותו על הגריל, לא הבנו מה הייחודיות של לעשות זאת כך אבל עוד נלמד. לראות את הילדים מצטרפים לחגיגה איתנו ונהנים כל כך רק העצים את החוויה וזה עוד לפני שהכנסתי לסך החוויה את המחיר המצחיק שזה עולה, כמעט בכל פעם הילדים דרשו refeel.

הראשונה שבמסעדות המומלצות שלנו היא Alto El Fugeo , אליה הגענו בערב גשום בהמלצת בעל הדירה שלנו וגם בהמלצת trip advisor , הגענו רגע לפני הפתיחה (מרבית המסעדות עובדות עד 16:00 ופותחות שוב מ20:00 ) והצלחנו לתפוס שולחן בלי להזמין מראש, ממש בסמוך למטבח הפתוח כך שיכלנו לראות את כל ההכנות והנתחים המטורפים שאיתם השף עבד.

כמו בכל מעבר הדבר הראשון שאנחנו עושים הוא ביקור בסופר כדי למלא את הבית במצרכים שיעזרו לנו ליצור מאכלים שמזכירים את הבית, מה שממלא לנו לא רק את הבטן אלא בעיקר את הנפש ונותן קצת מענה לגעגוע...

עד כמה שחשבנו שהסופרים בבואנוס איירס ופורטו מדרין מעאפנים, פה פגשנו כאלו שאפילו יותר,

בעיקר הקושי למצוא ירקות נורמאליים שמטריף אותי ובשבוע השוטטות הראשון שלנו כשעדיין היינו בלי אוטו בכל פינה שמצאנו Fruteria נכנסו לבדוק את טיב הסחורה וככה יצא שכל יום הסתובבנו בתיק עם איזה חסה, מלפפונים, גמבות או נקטרינות עד שהגענו בערב הביתה.

עוד קידמנו בשבוע הזה השכרת רכב לחודש וחצי הקרובים, המעבר בין הסוכנויות היה מתיש והילדים ממש התאמצו לחכות כל פעם בסבלנות עד שקיבלנו את כל המידע, מזל שבסוף ההסתובבות הם ידעו שמחכה להם גלידה לקינוח היום, העלות הממוצעת לרכב היא בין 60-70 דולר , מרבית הרכבים הם ידניים וההיצע שהיה לא היה כזה מזהיר עד שהגענו לגברת סיסליה שעמדה ברחוב והזמינה אנשים להכנס אליה למשרד (לא נעים לי להגיד אבל בהתחלה חששתי שהיא הומלסית ) סניורה בת 65 פלוס כולה מקומטת, מברברת קצת בעברית ובאנגלית. כשהגענו למשרד ראינו המלצות של כל מיני מוצ'ילרים בעיברית שממליצים עליה, ואיכשהו הדבר הזה קצת הרגיע אותנו וגרם לנו להיפתח אליה, תוך כדי המילמול בכל מיני שפות ומהתמונות והגביעים שיש לה במשרד הבנו שהיא אצנית ורצה כבר כמה מרתונים....אבל עדיין מוזרה

הצלחנו לסגור איתה על כ50$ ליום נחשו על איזה רכב ? שוב הגענו לרכב המהולל רנו קנגו בעיקר בגלל הבאגאג' הגדול שיש לו שמתאים לצרכים שלנו, הלכנו איתה איזה 5 רחובות כדי לראות אותו והפלא ופלא כשהגענו היא שמה לב ששכחה את המפתחות אבל אמרה שהוא ממש חדש ושאפשר לכפל את הכיסאות מאחורה ואז הבאגאג' ענקי וזה היה נראה לנו סבבה, סמכנו על מה שהי אומרת, בכל זאת כל הישראלים ש המליצו עליה וסגרנו.

שבוע אחרי שי מביא את הרכב ואני בשיא העצבים, איך לקחת אותו כשהחגורה באמצע במצב הזה והכיסאות מאחורה מתקפלים אבל לוקחים חצי מהמקום ? איך בדיוק יכנסו התיקים ????

פירקנו את הכסאות לגמרי והוצאנו מהבאגאג' ועם החגורה הסתדרנו בדיוק יומיים עד שנשברה לגמרי וביבזנו יום שלם בלשכנע את הגברת סיסליה שאין דבר כזה שאי אפשר לתקן ושצריך לקבל את החלק רק מטורקיה

שי שנהנה לרוב לנסוע על הילוכים טוען שזה אחד הרכבים המאתגרים אבל היי שילמנו רק 50$ וזה כנראה המחיר.

הילדים סיימו את ההרצאות שלהם על האובלנה הדרומית ואריות הים שהתחילו להכין עוד בפורטו מדרין והציגו אותם לי ולשי בהתרגשות גדולה, זה היה מאותם הרגעים שבהם הרגשתי כל כך גאה בהם, בנו, על מי שהם לראות אותם מגלים עיניין בעולם תוכן חדש, יושבים ומשקיעים זמן בללמוד את העובדות החדשות, ליצור מזה סיפור מעניין יחד איתנו לבנות מצגת ובסוף לעמוד ולהיות מסוגלים להעביר את המצגת וההרצאה בהחלט היו מאותם רגעים מכוננים.

כל אחד מהם עם הסגנון האישי שלו, יהונתן דיקדק בפרטים, טליה למדה את הסיפור והפרטים ודאגה להתארגן ולהתקשט הלפני המצגת, והוא בא ככה כמו שהוא ישר קפץ למים, כמה כיף לראות את הייחודיות של כל אחד מהם , לצערי לא מצליחה להעלות את ההרצאות כי צילמנו ברצף והן ממש כבדות ואנחנו לא מצליחים לכווץ אותן עדיין , בהמשך מקווה שנמצא פתרון

***** עד כאן הצלחתי לכתוב ממש כשהגענו לברילוצ'ה אבל האינטרנט היה מאתגר ולא הצלחתי לפרסם את זה ומאז המשכנו להתגלגל ולהנות בברילוצ'ה, הרכב שלנו ניפרץ , המחשב והדרכונים ועוד כמה דברים נגנבו , היינו בחווה הישראלית ובאל בולסון חזרנו לבואנוס איירס ונהננו מהעיר ועכשיו יושבת להמשיך ולכתוב אחרי שהיינו בקרחון פוריטו מורנו

ניסיתי להמשיך ולכתוב על החוויות בברילוצ'ה אבל הכתיבה קשה לי כשהיא לא אינטואיבית ומחוברת לחוויה באותו הרגע, לכתוב בדיעבד קצת מקשה עלי והופך את הסיפור ליותר אינפורמטיבי, לכן החלטתי לעצור כאן

ולהתמקד יותר בכתיבת הטיפים שלנו לברילוצה , תהנו!