בפעם האחרונה "תחנות הבשן, גאה בכם, הגבירו קצב, המשיכו לפעול, הגנו בחירוף נפש, סומך עליכם, סוף".

שי במעמד סיום התפקיד רגע לפני יציאה לחופשת שיחרור

אז איך מסכמים 29 שנים על מדים (25 + 4 כחניך הפנימייה הצבאית)?

הרי זאת תקופת החיים שלי . שכן, לובש מדים אנוכי מאז נערותי

עת הייתי נער בפנימייה הצבאית בחיפה, קראתי והושפעתי מדבריו של בן גוריון אודות הנוער בארץ ישראל וקריירה מול שליחות: "דמות האדם בישראל פירושה קודם כל דמות הנוער בישראל. יכולתו היוצרת, יוזמתו החלוצית, נאמנותו לשליחות שהטילה עליו ההיסטוריה בדורנו.

נוער קרייריסטי, שעיניו לבצע, לחיים ריקים, לרווחים קלים, לקיום פרזיטי. נוער שכזה יהווה הנשק הסודי של אויבנו- בו יכריעו בנקל את עם ישראל״.

בחרתי דרך של שליחות!

בכל שירותי הצבאי פיקדתי וביצעתי תפקידי שטח בעולם המבצעי ובהדרכה המבצעית.הובילה אותי התחושה, שללא צבא חזק לעם ישראל אנחנו עלולים לחזור למשרפות...

האמנתי בצדקת הדרך ושמרתי על הערכים.

חתרתי למגע, סיכנתי את עצמי וכוחותיי למען השגת המשימה ושמרתי על טוהר הנשק.אין זאת הייתה משאת נפשי להיות איש צבא, אך ידעתי כי אין "מישהו" אחר שיעשה זאת ועכשיו תורי.

במרבית שירותי הצבאי, פיקדתי על מסגרות ואנשים. עמדה לנגד עיניי האימרה המפורסמת של בן גוריון: "אם המפקדים יעוררו את האמון, את הדבקות והאהבה בחיילים שלהם- אזי תדע כל אם עברייה, כי הפקידה גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך".

עשיתי כל שביכולתי לצד העמידה במשימה, לאהוב אדם, להשפיע, לחנך, לשפר, להיטיב עימם ולהחזירם כאזרחים טובים יותר. מקווה כי הייתי ראוי לאמון האימהות.

איבדתי בדרך חברים, מפקדים, פקודים ועוד רבים שנשארו פגועים בגופם ובנפשם. הייתם איתי במחשבותיי ובמעשיי בכל צעד ושעל. "אתם מגש הכסף שעליו ניתנה לנו מדינת היהודים"

הוריי היקרים חב לכם תשלום יקר על לילות ושנים ללא שינה.

מורן וילדיי האהובים, יהונתן, טליה ושירה, תודה שנשארתם משפחה מלוכדת שהבנתם והרגשתם שאתם חלק משמעותי בבניית הארץ ומיסודה.

תודה על הוויתור הענק על חיים שפויים ונורמאליים בלעדיי.

מורן-אין לי מילים להביע את התנצלותי, הערכתי ותודתי על שנים רבות של בדידות ונשיאה בעול לבד על תמיכה ואהבה בלתי מתפשרת, אני אוהבת אותך.

אנשי הצבא שאיתם שירתתי ובכלל, מפקדים וחיילים בסדיר ובמילואים ("כמו רקפות בין סלעים, הפנים היפות של הארץ מתחבאים")- אתם המאפשר האמיתי של כל הטוב הזה שצומח, משגשג ופורח בארץ ישראל.

מסיים בתחושת גאווה ושליחות את הפרק הזה, אמשיך לתרום ולפעול למען הגשמת החזון הציוני.

בפעם האחרונה "תחנות הבשן, גאה בכם, הגבירו קצב, המשיכו לפעול, הגנו בחירוף נפש, סומך עליכם, סוף".