איגוואסו טייק 3

Moran Malach
28 בפבר׳ 2022
זמן קריאה 6 דקות

התחושה שהתעוררה כשהיינו בלוע השטן והרגשנו את המים עפים עלינו רק העצימה את הרצון שלי להיות קרובה ככל שניתן למפלים, מעיין דחף שלא הרפה, הבעיה הייתה שבצד הארגנטינאי אפשרי לעלות על הסירה רק מגיל 12 וכידוע ילדיי עדיין רחוקים מהגיל הזה....

אומנם משפחת ורבר הציעה להישאר איתם בעוד אנחנו נרד לשייט אבל אחרי שסיימנו את לוע השטן כבר היה מאוחר מידי

בערב התחושה לא הרפתה והרצון רק הלך וגדל אז כתבתי לורברים אם יש מצב שמחר נביא את הילדים ונברח לעשות את השייט לבדנו, הם כמובן ענו בחיוב

בבוקר מקפיצים את הילדים (שפירגנו לנו לגמרי) אליהם ונוסעים עם הנהדרת שליוותה אותנו מהבוקר למפלים

יורדים בהתלהבות לעמדת הjungule tour מבקשים שני כרטיסים מתלהבים שעוד רגע ואנחנו שם אבל....

הנציגה שם אומרת "הפסקנו עם השייט להיום, הנהר נמוך מידי, תבדקו מולו בוואצאפ מחר אולי המצב יהיה טוב יותר וניתן יהיה לצאת לשייט"

נו....לא באמת, עד שאנחנו לבד פה בלי הילדים, מה נהר נמוך ??

מתקשרים מהר למונית לפני שהיא תכנס לאזור בלי הקליטה "תחזרי, אין שייט"

אחרי פחות משעה אנחנו שוב אצל הורברים מבואסים לגמרי מהשייט אבל שמחים על זמן איכות אצל הורברים שאירחו אותנו באהבה עד שיהונתן יסיים עם מאיה ונועם את חוג הDַ&D

מסיימים שם אחה"צ והילדים מצטרפים אלינו למלון לזמן בריכה, בערב קובעים להיפגש לארוחת ערב במסעדה שכולם המליצו עליה "הגלגל" - LA RUEDA , מסעדה נחמדה, לא נפלתי אבל בסה"כ תפריט מאוד מגוון

בבוקר המחרת, היידה לצד הברזילאי, אחרי אינספור בדיקות בכל מקום אפשרי לגבי מה הדרישות יציאה וכניסה ל24 שעות כדי לעבור לברזיל וחזרה לארגנטינה הבנו שנועם שחגג לא מזמן 12 עם בדיקת PCR יכול להצטרף אלינו וכך יצא שכל משפחת ורבר איתנו ולא רק מאיה ויונית

נורמה הנהגת המהממת שהכרנו וליוותה אותנו ימים שלמים בנסיעות, עשתה תאונה, היא בסדר אבל הרכב ניפגע אז היא לא הצטרפה אלינו אבל שלחה לנו מיניואן עם נהג מקסים, קמיליו, עם מלא סבלנות, משהו מאוד חשוב כשעוברים גבול.

הנסיעה לגבול הייתה קצרה, החצייה של הגבול קצת פחות, קמיליו ליווה את שי וצחי לאן שהיה צריך, יש אישור קורונה, אח"כ המשיך לבד לביקורת הדרכונים ואחרי כ10 דק' חזר ואמר שחסר מסמך היציאה מארגנטינה

וזה למרות שעברנו על כל ההסברים של המוצ'ילרים כולל בדיקה מול מקומיים ובשום מקום לא צויין שצריך גם את המסמך הזה, על פניו הוא לא מסובך למילוי אבל הוא אחד המציקים וכשאין אינטרנט טוב ובטלפון זה לוקח מלא זמן למילוי, נתקענו שם כשעה רק כדי לסגור את הפינה הנוספת הזו אבל לפחות היינו במזגן של המיניואן.

זהו, אנחנו בברזיל, כמה דקות מהגבול וכבר רואים את ההבדל, מבנים יותר מתקדמים נוף קצת אחר

נסיעה של כרבע שעה ואנחנו במפלים בצד הברזילאי, הכרטיסים שהזמנו היו ל11, אנחנו הגענו לקרת 11:45 ולשמחתנו גילינו שהשעה לא כזו משמעותית ויכולנו להיכנס בהסעה הבאה שהגיעה

ברגע שירדנו מהמיניואן הגיע מדריך ששאל אם נרצה לעשות שייט, שייט, העיניים שלי ישר נדלקו, אין מצב שאני מוותרת הפעם!

"כן בטח, ילדים בכל הגילאים יכולים לעלות, מתחת לגיל 4 לא משלמים", הוא אמר

הייתי בהיי לא רק שאצליח להגשים את הרצון המטורף שאחז בי להרגיש את המפלים מקרוב יותר,

זה יהיה עם הילדים

הוא מלווה אותנו למשרד הכרטיסים, מסביר שהטיול כולל נסיעה בג'יפ בג'ונגל ומשם לוקחים אותנו לנקודת היציאה לשייט, אנחנו משלמים בלי להתמהמה(סכום לא מבוטל של 650 ש"ח ל2 מסוגרים ו2 ילדים) וממהרים להיכנס לפארק לנקודה הראשונה לתצפית על המפלים מהצד הארגנטינאי

ההגעה לשם היא באוטובוס, נסיעה של כ15 דק'

היום הרבה יותר חם ולח ואנחנו מרגישים את זה כבר מהרגעים הראשונים, ההליכה היא בירידה ואח"כ בעליות ועם מדרגות, אחרי כמה דקות הליכה אנחנו מגיעים לנקודה שבה אנחנו מבינים שיורדים לשייט

אבל אנחנו ממושמעים, המדריך אמר קודם תצפית ואז ג'ונגל ואח"כ שייט וזה מה שאנחנו עושים.

מגיעים לנקות התצפית הראשונה שלא נראית כזה וואו ובהתחלה זה נראה לי כל מה שאנחנו הולכים

לראות ואני ממש מתבאסת כי ממש ממש חם ושירה כבר מההתחלה מאותת שהיא פחות בקטע של להתהלך היום בחום והיא לא נינוחה.

אנחנו שולפים את כל מה שיכול לעזור וזה מצליח להחזיק חלק מהדרך ואז רגע לפני שמגיעים לסוף היא לא מוכנה להמשיך, ממש מתעקשת בתוקף שהיא נשארת לשבת, אני מבינה שאין מה לנסות להמשיך ולשכנע אותה ופשוט להיות שם איתה בקושי שלה, שי מתקדם עם הילדים ואני נשארת איתה

שותות מים, אוכלות תפוח ומסתכלות על ציפורים שהגיעו לבקר, כמה חיבוקים ונישוקים והיא נרגעת

בעיקר כי היינו קשובים אליה ונתנו מענה לצורך שלה

אחרי רבע שעה שי חוזר ואומר שאנחנו ממש בסוף וחבל, שירה מתרצה ואנחנו מתקדמים לנקודת התצפית המדהימה של לוע השטן מהצד השני ואז אני מבינה על מה הוואו הגדול

רק שבשונה מהצד הארגנטינאי פה המים בקושי משפריצים והחום ממשיך לטפס, אומנם "רק" 34 מעלות אבל עם הלחות מרגיש כמו 40 , מנסים להצטלם כמה שיותר מהר ולחזור

חשבנו שהחזור הוא באותה הדרך שבאנו מה שהיה מתסכל מאוד אבל כשהתחלנו לחזור ראיתי שמצד ימין יש אפשרות לעלות במעלית, אז חתכנו לשם, הצטננו קצת במזגן בחנות המזכרות ועלינו למעלה

באוטובוס חזרה אחרי החום המטורף אני מתחילה לתהות האם באמת מתאים עכשיו עוד סיור בג'יפ פתוח ומה הסיכוי לוותר על זה ופשוט לעשות את השייט ישר , בספסל מאחור אני רואה כמה מוצ'ילרים רטובים

"עשיתם את השייט"

"כן היה מגניב"

ואיך היה הסיור בג'ונגל?

"לא עשינו, זה עלה יקר יותר אז עשינו רק את השייט"

אמממ....המדריך הכביכול נחמד שפגש אותנו בכניסה לא הציג בפנינו את האופציה הזו אלא רק את המשולבת וחשבנו שזה מה שיש.

מעצבן, אנחנו מחליטים לרדת לנקודת השייט (שעל פניו כבר יכלנו לעשות מיד כשהגענו ועברנו על פניה להמשך המסלול) ולהבין מה ניתן לעשות והאם אפשר לקבל החזר על הכרטיסים היקרים ששילמנו ולעשות רק את השייט , כל הבירור המתיש הזה בחצי ספרדית לקח משהו כמו שעה שאנחנו בחום הגדול והסבלנו מתחילה להיגמר לכולנו...

הפתרון היה שנרכוש במקום רק כרטיס לשייט ואז יזכו אותנו על כל הסכום הקודם, צחי ושי עמדו כמעט חצי שעה בתור כדי לגלות שמכשיר האשראי לא תקין ולא מצליח להעביר אפילו כרטיס אחד מתוך החמישה (בעוד המכשיר הנוסף שיש בעבור שתייה וגלידה פעיל אך הם לא הרשו שנעביר בו את כרטיס האשראי), החלופה הייתה שייסעו עכשיו לנקודה בה רכשנו את הכרטיסים בתחילת היום ושם יעשו זאת מה שאומר שזה ייקח לפחות עוד איזה שעה

פה לשמחתי התפכחנו, אמרנו "כפרה" על הכסף כי חבל על הזמן והעצבים שגם ככה כבר הצטברו ופשוט בואו נרד למים .

המדריך המאוד רציני מסביר על השלבים הבאים ומציין שאפשר לבטל את הירידה לשייט למי שחושב שלא מסוגל לרדת 447 מדרגות בשיא החום ללא הצלה ולעלות בחזרה, מדגיש את הצורך לעצור לנשום ולשתות הרבה ופייר הצליח להצליח חלק מאיתנו ואנחנו רק רוצים להתחיל

מתחילים, וואו איזה נוף נשקף מהמדרגות האלה שעשויות מסוג של ברזל שדרכו אפשר לראות את המרחק מאיתנו לאדמה, מה שרק מוסיף לחוויה והעוצמה

ושם בקטן אנחנו רואים את הרפסודה המתנדנדת והסירות וממש רוצים להגיע

לשמחתי שירה משתפת פעולה והולכת מדהים

סוף סוף למטה,

אנחנו בסירה לבד מתחילים בשייט רגוע ומולנו לוע השטן, אני לא יכולה

https://video.wixstatic.com/video/d253f8_1d1c0815b28043a39706f221c373a8cd/480p/mp4/file.mp4

להסביר במילים את עוצמת החוויה הזו,

להיות ככה מול איתני הטבע, המים בנהר ממש שוצפים והמשיט של הסירה משייט בתוכם במקצועיות מדהימה ומעלה הילוך,

מתקרבים למפלים (אל דאגה לא בתוך לוע השטן אלא לאחד מהקטנים יותר) המשיט מנווט את הסירה לפוזיציה כזו שבה נוכל לקבל את המקלחת הכי רטובה

כמה שציפינו לזה עדיין לא היינו מוכנים לעוצמה וזה היה צונן ונעים ומרומם ומרחיב את הנפש וואו

הלוך חזור כמה פעמים כולל ביצועים מרשימים של הסירה בסיבובים חדים

https://video.wixstatic.com/video/d253f8_eeb97768602147a8aee81be0b823154f/480p/mp4/file.mp4

ימינה ושמאלה וכולנו מאושרים

כולל יונית שפחדה מאוד מלעשות את זה והתמודדה שם בגבורה עם פחד מאוד גדול והצליחה בסוף להנות

איזה כיף זה לראות אנשים שמתגברים על הפחד שלהם

https://video.wixstatic.com/video/d253f8_518370c913004417ba4f115dc3b8f8d2/480p/mp4/file.mp4

אחרי 20 דק' רטובות חוזרים חזרה ושם על הרציף אחד מאנשי הצוות מציע לנו מקלחת קרה נוספת עם מימי האגם וכמובן שאנחנו לא מוותרים

איזה כיף , עכשיו נשאר רק לתפס חזרה (בקטנה) וזהו....שעון הGermin שלי משתולל, מבסוט כולו מזה שעמדתי ביעד עליית המדרגות *2

עשינו זאת כמו גדולים (הרבה פחות קשה ממה שחשבנו ) , מניחה שמחר השרירים שלי ברגלים יזכירו לי את החוויה המהנה הזו

בערב חיכה לנו מפגש פיסגה אצל הורברים, סוף סוף פוגשים את משפחת אבני מיה שפגשנו ברפובליקה, הם המשיכו לקולמביה ואנחנו לארגנטינה ומאז מנסים להיפגש

איזה רגע כייפי, אנרגיה מדהימה ובעיקר תמונה מעניינת של 3 משפחות שבארץ כנראה לא היו נפגשות (למרות שאבני מיה גרים בהושעיה רבע שעה מאיתנו) נפגשות אי שם בפורטו איגוואסו ומיד החיבור הוא כאילו אנחנו מכירים שנים ואף פעם לא נפרדנו