איגוואסו טייק 2
- Moran Malach
- 26 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 4 דקות
ארוחת בוקר קלילה במלון מלא פירות וכריכים בתיק
וב8:00 כבר במונית למפלי האיגוואסו יחד עם ה"וורברים", כי אחרי הכל לשם זה התכנסנו לא ?
נסיעה קצרה של כ20 דק' עם גברת בשם נורמה אותה פגשנו בסיבובי חיפוש הבתים ומאז נצמדנו אליה לכל נסיעה שהצטרכנו, עלות הנסיעה מהעיר למפלים היא כ15 דולר (3000 פסו) , מומלצת בחום
לילה לפני גם היא וגם במלון אמרו לנו שחייבים לקנות כרטיסים מראש באינטרנט ושזו הדרך היחידה להכנס ולכן הזמנו את הכרטיסים באמת מראש ושילמנו כפול (זוכרים את הטרפת הזו של התשלום במזומן פה בשער כחול שהוא כפול מהשער הרישמי אם משלמים בכרטיס אשראי?), העלות למבוגר 2800 פסו(14 דולר) ולילד 700 3.5$ ואנחנו שילמנו בפועל 28דולר למבוגר ו7$ לילד אבל זה לא העיניין
המעצבן הוא שבכניסה היינו צריכים להמיר את הברקוד שקיבלנו, שי
וצחי עמדו בתור הארוך וכשהגיעו לקופה הבינו שיכולים לקנות גם במקום , אז על מה הייתה המהומה לא הצלחנו להבין
בזמן שהם היו בקופה התקשרתי לאמא בוידאו והילדים דיברו איתה ושיתפו שאנחנו באיגוואסו
היא שלחה לנו מיד תמונות שלה ושל אבא מהטיול שלהם לפני 5 שנים, הוא נראה כל כך חי ומאושר כמו שתמיד הוא היה בחו"ל
מצויידת בזיכרון הזה ובגעגוע נכנסתי איתם לפארק קרוב ללב
שי ויונית היו מסונכרנים על המפות והשבילים ואנחנו אחריהם
מתחילים בירוק במסלול קליל שהוביל לתצפית הראשונית על המפלים אח"כ לכחול שהוביל לחלק העליון של המפלים, ההליכה רובה היא על מעיין גשרי מתכת שמאפשרים הליכה די נוחה וחלק גדול
מהמסלול היה בצל מעצי הענק.
כשמתקרבים למפלים, יש מרפסות תצפית, כל פעם על מפל אחר, מזווית אחרת.
למסלול הצהוב הגענו כבר לקראת הצהריים, זה מסלול עם ירידה קצת יותר תלולה כשבסופו מגיעים לתצפית תחתונה על המפלים, שם כבר התחלנו להרגיש הייטב את החום.
קיווינו וייחלנו שכשנגיע למטה נרטב כמו שהבטיחו בכל מקום שקראנו לפני והגענו מוכנים, אבל נאדה
מתבשלים טוב טוב בחום ומקנאים במי שכן ירדו לשייט בנהר מתחת למפלים עצמם, כל כך רצינו לעשות את זה אבל רק ילדים מ על גיל 12 היו מורשים לעלות לסירה, להרגיש את העוצמה מקרוב, לרגע להיות חלק מהדבר המשוגע הזה
התצפיות על המפלים היו יפיפיהיות אבל משהו במרחק פגם בהתרגשות, זה היה וואו אבל לא כזה שיוצא נפעם מבפנים
מה שתרם להתרגשות היו החיות המקסימות שראינו לאורך המסלולים והיו מאוד קרובות אלינו
ציפור מדליקה עם צווארון צהוב שנישנשה אוכל מזדמן והשמיעה קולות משרוקית
חוטמן אחד מהממם שבהתחלה התקשנו לראות והופ היינו מוקפים והכרנו את כל המשפחה, בהתחלה היו בים העצים ואח"כ כאילו כיבדו אותנו בנוכחותם על מסלולי ההליכה
קופי קפוצ'ון שכבר היו מתורגלים לבקש אוכל, אחד מהם הזכיר לי את תספורת הקוצים של יהונתן
2 תוקנים מהממים שריחפו מעלינו בארוחת הצהרים (לא הספקתי לצלם)
את הדובדבן שמרנו לסוף- המסלול הכתום, אליו מגיעים עם רכבת שמובילה עד אליו אז הליכה של עוד כקילומטר וחצי של גשרי מתכת שעוברים מעל לנהר הפרנה הרחב והעצום שפשוט לא נגמר
השמש כבר לוהטת, החום טיפס הרבה מעבר ל 35 מעלות צלזיוס והרגשנו שאנחנו נמסים
כמה מאות מטרים לפני סוף המסלול, התחלנו להבין במה מדובר כשראינו את הערפל שעולה מאזור מרכז המפלים.
סוף סוף הגענו למרפסת האחרונה ישר מול "לוע השטן", מרכז הפרסה של מפלי האיגואסו, ברגע שהתפנה קצת מקום נצמדנו למעקה ולא זזנו, וואו
התחושה הזו של לעמוד כל כך קרוב לאיתני הטבע יש בה אנרגיה של התרוממות רוח שאי אפשר להסביר בכלל, עמדנו שם משתאים אל מול עוצמת המפלים, מתמסרים לרסיסי המים הנעימים שהרוח הובילה אלינו , נרטבים לחלוטין, לשמחתנו גם הילדים שרגע לפני כבר כמעט נשברו, התרעננו גם הם ונהננו מהמקלחת הרטובה ומהמראות המטורפים.
לא מצליחים לעכל את כמויות המים וחושבים על כך שהמפלים השנה לא בשיאם כי לא ירדו מספיק גשמים בחורף ולא מצליחים אפילו לתאר איך זה היה נראה אם הם היו בשיאם
הקשת שנוצרה משבירת קרני השמש דרך ענן רסיסי המים, עשתה לי נעים בלב והזכירה לי איזה זכות גדולה יש לי להנות מכל זה
התרגשנו, התפעמנו ולא הפסקנו להצטלם, מנסים להעביר שבריר מהחוויה הזו דרך עדשת המצלמה
מה שעוד היה מדהים שכל השמורה, כולה מונגשת לכסאות גלגלים ונכים מה שעוד יותר גרם לי להתרגש ולפרגן לארגנטינאים, כי כשמגיע, מגיע
מגיעים חזרה למלון, הבטן מתחילה לדבר
האופציה הכי מהירה היא להזמין פיצה אבל אחרי יום של כריכים וג'אנק מגיע לנו פינוק
מנסים להזמין מקום, יום שבת- הכל מפוצץ
"מתפשרים" על מסעדה איטלקית עם דירוג סבבה בטריפ אדווייזור, מגיעים קצת סקפטים
את הדלת פותח לנו בחור נחמד עם חולצת שף שבצווארון שלה מתנוססים צבעי איטליה
שואל אם הגענו למלון או המסעדה ומפנה אותנו למסעדה קטנה נחמה עם מוסיקת אווירה מהממת,
כולם לבושים שם טיפ טופ ורק אחנחנו עם הבדי טיול הכי מהודרים שלנו, ג'ינס חולצה לבנה וכפכפים
אחרי כמה דקות שאנחנו יושבים אנחנו מבינים שהוא הבעלים של המקום והוא מבין שאנחנו ישראלים ומראה לנו מחזיק מפתחות בצורת חמסה שכתוב עליו חי, מסתבר שהוא איטלקי שאיכשהו התגלגל את כל הדרך עד לאיגוואסו,והסנדקית שלו, חברה טובה של אמא שלו היא ישראלית והיא נתנה לו את זה ומזוזה שהוא שם על משקוף הדלת של הכניסה לבית שלו
מנת הפתיחה שמגיעה לשולחן לחמים, מטבלים ואנטיפסטי חצילים מטובל מושלם
מנת הפסטה פרמזן שלהם עם שואו מטורף שגרם כמעט לכל שולחן להזמין אותה הייתה מעולה וככה גם הפילה מיניון והריזוטו.
כמובן שהילדים לא ויתרו על לסיים עם קינוח וולקנו דה שוקולד
ממליצה בחום על המסעדה המקסימה והטעימה הזו LA Toscana , הפתעה לא צפויה
בתוך העיירה המוזרה הזו
תגובות