אז מה אם ראש השנה היום

כולנו יחד,יפים יפים, השולחן חגיגי והחג כבר נכנס

אבל לו יש יכולת להתגנב, בלי שאשים לב ופשוט להיות נוכח שם,

בלי שום הודעה מוקדמת וגם בלי שום תאריך יעד

עצוב לי וכואב לי.

לרגע אני מנסה להלחם בזה כי הרי "לא בוכים בראש השנה" שחלילה

לא תראה כך כל השנה שלי

אבל הפעם בוחרת לא להקשיב לאוטומט ולקולות אליהם הורגלתי אלא לקול החרישי שצובט את הלב שלי .

העצב נמצא שם והוא צריך את הזמן וזה לא קשור לכל הדברים הטובים שיש בחיי, זה פשוט מתקיים במקביל ואין לזה כלל קשר לאיך תראה השנה הזו.

אני יודעת שזו תהיה שנה מדהימה מלאה בכל מה שאבחר לעצמי.

כרגע אני בוחרת להיות קשובה,פנימה

אז מה עם ראש השנה היום והכל חגיגי ויפה

עמוק בפנים עצוב לי וככה זה,פשוט עצוב.