3 חודשים במסע- ממש לא מה שחשבתי

"וואו איזה משפחה מגניבה אתם", "הלוואי וההורים שלי היו עושים את זה איתנו", מה לשנה ??? זה יותר מהטיול שאנחנו עושים, "ככה עזבתם את כל המסגרות?", "איך זה לטייל עם ילדים ?", "בטח הם עדיין לא לגמרי מבינים איזה זכות יש שלהם", אפשר להצטרף למשפחה שלכם ?

אלה רק מעט מהמחמאות שאנחנו מקבלים כשפוגשים מוצ'ילרים ברחבי ארגנטינה

בהתחלה הם בטוחים שאנחנו גרים פה כי אחרת מה עושה פה משפחה ביבשת?

לראות את ההתרגשות שלהם והפליאה בעיקר גורם לנו להבין ולהזכר שוב ושוב שאנחנו עושים פה

משהו יוצא דופן, שזה לא כזה טריוויאלי לעצור הכל ולצאת למסע כזה ועוד ביבשת הזו

איזה כיף לפגוש אותם (למרות שזה גורם לנו להרגיש ממש זקנים אבל זקנים מגניבים), הלב מתרחב ואנחנו נושמים עמוק את התחושות הנפלאות האלה

מסיימים את השנה כשאנחנו מציינים 3 חודשים לתוך המסע שלנו ,

3 חודשים בהם עברנו

3 מדינות

7 טיסות

8 בתים

עשרות מפלים חופים ואגמים

אינסוף חוויות

ו 2,232 שעות יחד של 24/7

לא ככה תיארתי לעצמי שארגיש 3 חודשים לתוך המסע שלנו, אבל בעצם איך אפשר היה לדמיין את זה

אני עייפה ובעיקר רוצה לנוח , למרות שישנה 8 שעות כמעט כל יום

הייתי בטוחה שבשלב הזה של המסע תהיה לנו כבר שיגרה

אני אכתוב הרבה יותר

אפתח כל יום במדיטציה ויוגה

יהיה לנו ברור איך אנחנו מתנהלים עם שגרת הלימודים של הילדים

נלמד ספרדית

נמצא את הזמן לעבוד על הזוגיות שלנו

ואולי אפילו תגיע כבר איזשהי הארה שתביא איתה בשורה

אבל וואלה, 3 חודשים לתוך המסע וזה עדיין לא קרה

24/7 עם שי והילדים במדינות זרות, כל שינוי או תזוזה מביאים איתם כל כך הרבה אי ודאות צורך בלמידה וחקר של כל דבר, לאיזה מדינה מתקדמים, מה מגבלות הקורונה שם, מה הטופסיאדה שצריך למלא, איזה טיסה לקחת, איפה לישון, מה כדאי לעשות, איך נוסעים בתחבורה הציבורית, מאיפה להשכיר רכב? לאיזה חברת סלולר להתחבר, איך מתנהלים עם הכספים- אשראי או מזומן ? איפה ממירים כסף? איפה עושים קניות, איך קוראים לכל דבר בסופר ואיפה הוא נמצא?

לחקור, לקרוא וללמוד בלי הפסקה

אלא רק חלק מהדברים שאנחנו מתמודדים איתם בכל מעבר

וזה מעייף !! וכן ברור שחלקכם חושבים זה נשמע כמו אוי אוי אוי אבל בחיים שבחרנו לעצמנו לשנה הזו למרות התפאורה המדהימה זו עדיין התמודדות

בימים האחרונים הבנתי שהעייפות הזו היא עייפות מנטאלית מלהחזיק את כל הדבר הזה, אימון השרירים הלא מתורגלים שלנו, האחראיות הגדולה על הילדים בתוך המסע הזה, לאפשר לשי את המרחב שהוא זקוק לו בתוך השינוי הקיצוני שהוא עובר

והצורך שלי להיות עבורם כמרחב שמכיל את החוויות והקושי שלהם, לתת להם מקום יציב להרגיש בו בטחון ושייכות.

עייפות מנטאלית שנובעת מהצורך לשחרר ולא להתחייב לכלום, פשוט להיות עם מה שמגיע ולא להיבהל,

לא להיבהל שמה שמתחשק לי הוא לישון

לנשום עמוק לתוך זה שאנחנו מתעוררים ביקיצה טבעית ב9:00 ומתחילים לנוע ב12:00

לחבק את הימים הארוכים שהילדים הולכים לישון רק ב22:00 או 23:00 כי החלטנו לעשות בינג' פלמ"ח (סידרה שלא נגמרת אבל מרתקת)

להבין שזה שממש רציתי כבר בשלב הזה להיות במצב מסויים לא מחייב שזה מה שיקרה וזה ממש בסדר

ממש בסדר שאני בקצב אחר, שאני לא רגילה אליו אבל הוא מתבקש

עייפות מנטאלית שמגיעה לרוב מתהליכים של שחרור דפוסים ישנים והתמודדות עם דברים חדשים

אני מאפשרת לעצמי לשחרר את כל המחשבות הלא מועילות על כך שאין לי מספיק כח רצון, התמדה ואולי יכולת לברוא לעצמי את המציאות הזו שאני רוצה

ומזכירה לעצמי שכל עוד אני בתנועה והסימנים בדרך מאותתים לי שאני בכיוון הנכון (אחד הכי משמעותיים שמלווה אותי כבר מעל שנתיים הוא האהבה הפיסית שאני מקבלת מטליה שלי, משהו שלא היה קיים בצורה כזו לפני ) אז דברים קורים. גם אם הם עדיין לא נראים כמו שרציתי או ציפיתי וגם אם הם בקצב אחר

את סיום שנת 2021 חגגנו יחד עם עוד 30 מוצ'ילרים בבית חב"ד בברילוצה

גבריאל שליח חב"ד החדש בברילוצ'ה שיתף בפרשת השבוע שנשלחה משמיים כדי להזכיר לי שהכל בסדר ושגם לבני ישראל לקח זמן לצאת ממצרים.

מצרים היא שם של מדינה אך מתייחסת גם למילה מיצר, מיצר שנמצא אצל כל אחד ואחת מאיתנו וכובל אותנו בצורה כזו או אחרת וכמו שלבני ישראל לקח זמן לצאת ממצרים ("שלח נא את עמי" נאמר מספר פעמים וגם אח"כ לא כולם יצאו יחדיו אלא בהדרגתיות, הגברים, המבוגרים, הנשים , הצאן וכו' ) כך התזכורת היא לנו שהיציאה מהמיצרים הפרטיים שלנו, המגבלות, ההרגלים, לוקחת זמן ואל לנו להתייאש ולהמשיך להאמין שזה אפשרי ושאנחנו בדרך

משהו במילים שלו , בסיטואציה בה היינו אחרי המילים החמות של המוצ'ילרים, במפגש עם המחשבות והתחושות שלי היו כל כך מדויקות לעטוף את השנה שהייתה ולסמן לי שהכל בסדר

אני בדרך הנכונה, גם אם זה מרגיש לי שונה ממה שחשבתי שיהיה אחרי 3 חודשים במסע שלנו