שמחת חיים

יום שישי אנחנו נכנסים לכיתה ג' בפעם הראשונה השנה למפגש סיום שנה והצגת תוצרים של עבודת חקר עליה עבדו בחודשים האחרונים.

ההתלהבות של יהונתן גדולה, אנחנו נעמדים ליד העבודה שלו והוא מסביר לנו על המפץ הגדול

ברגע הראשון המוח הפרמיטיבי שלי ישר נכנס לפעולה והמחשבות שעולות הן,

זה מה שהם עשו כל הזמן הזה? למה הכתב לא ישר ,הדפים לא הכי נקיים, יש פה כמה שגיאות כתיב איך המורה לא עברה איתו על זה

מערבולת שלמה של ביקורתיות שגדלה כשאנחנו רואים עבודות של שאר ילדי הכיתה.

מתיישבים למפגש ומתחילה הצגה ושוב מתחילה הקדיחה למה הוא לא לקח תפקיד ראשי והסתפק בלהיות חלק מהקבוצה ?

מזל שאחרי זה עברנו להקשיב לשירים שלמדו ושרו לאורך השנה ומשהו בזה מצליח לנטרל את המוח הזוחלי הזה שלי וגורם ללב שלי להיות יותר נוכח

בסוף המפגש כשחולקו לכל ילדי הכיתה מדליות עם משהו שמאפיין אותם משהו שכל ילדי הכיתה בחרו יחד

ומה שהילד שלי, יהונתן שלי, קיבל במדליה, מה שרואים בו כולם, היא שמחת החיים

וברגע שאני שומעת את זה אני דומעת, פוגשת פנים מול פנים את הילדה המרצה שהייתי שכל כך הייתה חסרה לה אותה שמחת חיים ונזכרת במה שבאמת חשוב

אותו דבר שאני משוועת שיהיה לי ממנו יותר ויותר והילד שלי הוא שופע בו ואני גאה בו כל כך