ריחוב לב
- Moran Malach
- 30 באוק׳ 2021
- זמן קריאה 5 דקות
עודכן: 24 במרץ 2022
שישי בבוקר, מתארגנים לצאת ופתאום מתגנבת לה תחושה כזו של איך את לא בשיאך ? את מגשימה חלום ושום ניצוצות ופרפרים ?
איך יכול להיות שעוד רגע אנחנו חודש ברפובליקה ועדיין אין זיקוקים?
הכל נעים ונחמד, החופים יפים (אבל לא מעלפים), הריזורט מקסים (אבל לא מפיל מהרגלים), המשפחות שהכרנו מהממות ומרתקות אבל עדיין הלב שלי לא מקפץ לו, מה קורה?
ואז עולה המחשבה "הי, יא חצופה, תרגיעי, את קולטת בכלל איפה את נמצאת ? תראי כמה טוב יש מסביבך ואת מחפשת זיקוקים ופרפרים, מה את ילדה?
הבעיה היא לא בתפאורה בעיה היא בך "
עם הדיאלוג הלא פשוט הזה בין הראש ללב יצאתי לדרך, לנסיעה לSalto the Elena ,
בלי לדעת יתר מידי למה לצפות.
אחרי כחצי שעה הנופים בדרך החלו להשתנות וככל שעלינו למעלה נגלה בפנינו נוף מהפנט
משפחת רבר איתה אנחנו מטיילים נעלמה לנו, ובאזור לא הייתה קליטה בכלל, האמנו שכשנגיע לתחילת המסלול נמצא אותם.
שי האלוף בניווטים עם גוגל מאפ הביא אותנו בדיוק לנקודה ושם בפנייה שמאלה ראינו את הג'יפ שלהם, הם סיפרו שקצת התברברו וכששאלו מקומיים איך מגיעים, פתאום צץ מדריך שאמר שאפשר לטייל שם רק איתו, ככה פתאום משום מקום ובמקרה, ממש במקרה הוא פנוי
כמובן שחשבנו ששוב זיהו את התיירים והולכים לנצל את המומנטום אבל זה לא שבאמת היה לנו מה לעשות עם זה אז זרמנו .
הוא קפץ על האופנוע שלו והתחלנו להתקדם אי שם בתוך ההרים בדרך כורכר סלעית משהו כשהוא מוביל ואנחנו בשוק אי לעם האופנוע כביש המקרטע שלו הוא נוסע שם כאילו הוא על שביל חלקלק בלי מהמורות בכלל .
אחרי כ5-10 דק' נסיעה הגענו, הוא הצביע על הצריף שממוקם ממש בתחילת המסלול ואמר שזה הבית של חמותו, כ4-5 נשים יושבות שם בחוץ עם כמה ילדים ומסתכלות עלינו , לא ממהרות לשום מקום
פשוט יושבות
פתחנו פק"ל מריחות, נגד יתושים, קרם הגנה והתחלנו את המסלול, כבר מתחילת הירידה היה נראה שמדובר במשהו אחר אבל לא הבנו עד כמה
הגדולים שעטו קדימה ושירה התקשתה להרפות ולשחרר לי את היד, מה שבאופן כללי די משגע אותי אבל מהצד השני מסביר לי שכנראה זה הצורך שלה ומה שנותן לה ביטחון,
אנחנו עובדים איתה על זה שבמסלולים קשים היא צריכה ללכת עם שי אבל יש לנו עוד כברת דרך לעבור,
שי התעקש איתה אבל היא מחתה ואני ברחתי קדימה כדי לא לשמוע את הבכי שלה (מאוד בוגר אני יודעת, אבל זו היתה המסוגלות שלי באותו רגע)
אחרי הליכה לא ארוכה אנחנו מרימים את הראש ומבינים איפה אנחנו נמצאים, בגדול בשום מקום, בלב הג'ונגל, בתוך קניון מטורף שממנו פשוט זורמים מים מכל כיוון, הצימחייה מטורפת, עלים בכל מיני גדלים ומעין חבלי עץ שפשוט צונחים מהעצים מטה כאילו טרזן היה פה לפני שנייה וסידר את התפאורה
שם הרגשתי שמשהו בפנים מתחיל לקרות, להיפתח
אחרי עוד כמה מאות מטרים אנחנו מגיעים לקפיצה הראשונה, פה אני מברכת ששירה לא מוותרת עלי ואני ממשיכה איתה ועם המדריך כריסטיאן בדרך אחרת,
אבל יהונתן כמובן לא חשבתם אחרת, הוא נעמד שם, רועד כולו אבל מתכונן לקפוץ מגובה של 5-6 מטרים, מדהים איך למרות כל הקפיצות שלו, כל פעם מחדש יש את הרגע הזה של החשש ואז ההתגייסות לקראת הקפיצה והבחירה לעשות את זה כי התחושה אח"כ היא נפלאה
שי מנסה לשכנע את טליה, אבל היא נחושה ולא בעיניין וממשיכה איתי ועם שירה למדרגה נמוכה יותר, שם בשנייה היא במים
שירה מאוד רוצה אבל חוששת, בעיקר מהקור של המים ואני ממש יכולה להבין אותה ולוותר על הרעיון אבל מצד שני אני רואה את הניצוץ בעיניים שאומר אני רוצה ואני אתגבר אז אנחנו נעצרים שם לרגע ופורשים בפניה את האפשרויות ומסבירים שמבחינת הגובה היא כבר קפצה מגובה כזה ונכון שהמים קרים אבל מתרגלים אליהם ואז כמובן מגיע החלק של הדוגמה האישית ואני מקריבה את עצמי וקופצת למים להראות לה שזה דווקא סבבה ( רק שהאמת היא שהמים ממש קפואים) ואת כל המשך השיח איתה אני עושה מתוך המים (כמה כיף)
בסוף היא סופרת לעצמה עד 3 וטאק היא במים (למי שתהה הילדה כבר לא בעינייני מצופים אז קפצה בלי) היא עוד לא הספיקה להוציא את הראש מהמים ויש אמרה לי " המים קפואים לי אבל התגברתי"
משם ממשיכים קצת במים והאמת שכבר התרגלתי לקור וזה היה עדיף על להמשיך בבוץ עם הנמלים המעצבנות (וואו כמה שהן מעצבנות ועוקצות, בתחרות צמודה עם היתושים)
ואז מגיעים לדודבדבן שבקצפת שלא ממש היינו עד הסוף ערוכים לו - פשוט הגענו לנקודה שהמדריך אמר לנו עצרו מפה לא מתקדמים, הלך וקיפץ לו בין הסלעים (עם יעני קרוקס כחולות פתוחות) כאילו הוא עם נעלי ההליכה הכי נוחות בעולם כשהוא התקדם ונעלם רק הבנו שאנחנו בעצם עומדים בקצה המפל שנופל לגבוה של לפחות 20-30 מטר ושמפה הוא התכוון שרק הגדולים יכולים לרדת
עד שרביד לא הסבה את תשומת הלב שלי בכלל לא הייתי בתודעת חשש, ז"א כן התרחקתי משם והעדפתי לא לראות מה יהונתן ושי הולכים לקפוץ אבל לא פחדתי , היא פתאום עצרה ואמרה" את קולטת איפה אנחנו נמצאים, זה פשוט הזוי שככה הם הולכים לרדת את המפל הזה בלי קסדות, חליפות הצלה, משהו...
אולי בכלל לא מפה היינו אמורים להגיע", וואה כשחושבים על זה זה די פארטאצ' מה שקורה פה ואפילו קצת מפחיד, ממש ביקשתי משי שאם הוא מבין שזה לא מספיק בטוח שלא יתגרה בסכנה ויקח צעד אחורה כי מילא הוא אבל מדובר בבן שלנו , הוא הינהן עם הראש וידעתי שדיברתי ללמפה
אז כל מה שנשאר לי הוא לנשום עמוק ופשוט להיות, להסתכל סביבי על הטבע העוצמתי, להנות מהירוק והסלעי והמים הזורמים ולהודות על ההזדמנות להיות במקום כזה מטורף בכלל בלי שנתכוון לזה
האנרגיות היו בשיאן , חיכינו בסבלנו בחלק העליון של המפל עד שנשמע את צהלות השמחה אחרי שהם ירדו בחבל ,הורמו על ידי המדריך שהיה על רגל אחת כדי להגיע למדרגה ממנה אפשר לקפוץ, וקפצו מגובה 12 מטר (תתארו לכם בינין 4 קומות כזה) רק אז הנשימה חזרה להיות סדירה
*לצערי הסרטון של הקפיצה כבד מידי אבל אני מניחה שאתם יכולים לדמיין
אנחנו התקדמנו חזרה במסלול והם היו צריכים עכשיו איכשהו לטפס את כל הגובה הזה בשיפוע של 70 מעלות ולהגיע לנקודה בה חיכינו להם, בשלב הזה הסברתי לשירה שזה רק אני, היא והמדריך ולכן יש מקומות שהם יותר מסוכנים שרק המדריך יכול להרים אותה ושתמיד אני מאחוריה, היא התגייסה ושיתפה פעולה ואפילו החלה להנות מזה שהוא מרים אותה ומהם מתקדמים כל כך מהר, היו שלבים בהם העדפתי לעצום את העיניים ולא לראות איך הוא יחד עם התיקים על הגה ועם שירה והקרוקס הכחולות שלו מקפץ בין הנקיקים ומביא אותה בביטחה כל פעם מחדש.
כעבור חצי שעה - האיחוד, אני לא יכולה בכלל לתאר לכם את המבט על פניהם, כמה התרגשות אנרגיה וגאווה הייתה שם מספרים בהתלהבות על כל מעלליהם במפל
מעבדים ומעכלים מה שהיה לנו אנחנו מתקדמים חזרה ומתחילים להבין כמה מטורף זה היה ושיש בנו כנראה איזשהו ביטחון בעצמנו וביקום שהכל יהיה בסדר כי אחרת אין שום הסבר הגיוני איך בכזו קלות מצאנו את עצמנו סומכים על מישהו שהגיע מאי שם (אומנם עם חולצת מדריך אבל ...) הביא איתו עוד איזה חבר ופשוט שמנו את מבטחנו בידם
וואו עם איזה אנרגיות סיימנו את המסלול, תחושת הנאה מעצם היותנו בטבע הנהדר בוטחים בעצמנו, בוטחים ביקום ונהנים מהשפע שיש לטבע להציע, מופתעים כל פעם מחדש
ממליצה בחום על המסלול הזה לכל מי שאוהב מים, ירוק וקצת אתגר (לא חייבים לעשות את החלק המשוגע אפשר לבחור מה מתאים לכם )
ואם תתאמו עם כריסטיאן מראש הוא יכול להיערך על ציוד מקצועי כדי לרדת את המפל :-) דברו איתו 18498043005+
הגענו הביתה ב18:00 היישר למטבח להכנת ארוחת שישי עם החברים במרפסת, סלמון בתנור ברוטב של שבת, מרק עדשים כתומות מעלף, וסלט מלפפונים שהילדים מקרנפים בכל שישי
מרימים לחיים לחודש במסע
הולכת לישון עם ההבנה שכל דבר בעתו
וכן לעיתים אני ילדה שמחפשת זיקוקים ופרפרים ואין בזה כל רע
יש ימים בהם הלב מתפוצץ ויש ימים בהם הוא רגוע, מתבונן, נוכח ואין נכון או לא נכון יש רק מה שקורה בו ברגע.
תגובות