מסתכלת עליהם, רואה את עצמי

לפעמים או אולי תמיד דברים מסתדרים בצורה הכי טובה שאפשר

חלק מההסתגלות לחיים החדשים של שי והמעבר לאזרחות היא התמכרות לקניות באמזון,

מה שמאוד משמח אותי כי לי אין סבלנות לזה בכלל אז כל מה שנותר לי הוא להגיד מה חסר והוא מוצא את זה

מהר מאוד הבנו שיש לנו הרבה דברים שהכי כדאי להזמין אותם באמזון אבל שאנחנו לא בזמנים למשלוחים לארץ, מה מה שהוביל למסקנה המתבקשת שבדרך לרפובליקה עוצרים בניו ג'רזי

ומאותו רגע שליחי אמזון התחילו לבקר בתדירות אף גדולה יותר מהרגיל בspring vally RD

מה שהתחיל כהחלטה לעצור שם כדי לאסוף את החבילות הפך להיות הדבר הכי חכם שיכלנו לעשות לתחילת המסע הזה (אחרי השידרוג לפרימיום כמובן :-))

מהרגע שנחתנו ופגשנו את הדוד האהוב שלי Beber Dadon שהגיע לאסוף אותנו לפנות בוקר

הכל עלה וצף

חזרתי להיות הילדה בת ה8,15,18,30 שבכל הזדמנות טסה אליהם ובכל פעם מחדש מרגישה איתם

הכי בבית שיש

כיתה ג' , הוא Mishel Dadon ישן אצלנו בלילה, לא בדיוק יודעת למה בבוקר הוא קם מוקדם, כולנו ערים, אני מחבקת אותו חזק חזק

מבינה שזו פרידה אבל לא בטוחה לכמה זמן

הוא יוצא עם המזוודות ומאז הוא הפך להיות ה"דוד מאמריקה" הבנתי שהוא לא חוזר ואצלי נשאר חור בלב מתגעגע

אחרי שנה הוא מתחתן ואבא שלי מבטיח שאם תהיה גם חתונה יהודית ולא רק בסיטיהול כולנו באים

וכך בת 10 הראשונה בכיתה ובשכבה אני טסה בפעם הראשונה לארה"ב ומתאהבת

כעבור כשנתיים דוד נוסף Beber Dadon גם הוא על מזוודות קונה כרטיס One way ומשתקע שם

ואני כבר מבינה שלמרות הגעגוע זה דווקא די נחמד שיש למי לנסוע לאי שם ולמלא ולהרגיע את הגעגוע

יש משהו בחיבור שלי אליהם מילדות שהוא כל כך חזק ולא בהכרח מתבטא בכמות שיחות הטלפון שבמהלך השנה אלא איזשהי אהבה טהורה שפשוט נמצאת שם, כזו שגורמת לי לדעת שאני בידיים טובות,

שהם יעשו הכל בשבילי ושהבית שלהם הוא גם הבית שלי

יום חמישי 30.9 נוחתת בהרכב מלא עם המשפחה הפיצוחית שלי בפעם הראשונה

החיבור המיידי קורה ברגע בו המבט שלנו ניפגש, החיבוק החם, האהוב והמוכר מקיף אותי ומאותת לי שאני בבית

באותו היום הילדים כבר זורמים לנסוע בלעדינו למשחקיה עם Anat Dadon האלופה כאילו זה הכי טבעי להם בעולם. נרדמים בקלות אוכלים טוב וממש מרגישים בבית

אחרי כמה ימים עוברים ל Mishel Dadon ו Iris Strauss-dadon כדי לנשום גם אותם קצת

ולמרות הג'ט לג השינוי והמעברים הם כאילו כלום, מתחברים משחקים ונהנים

מגשימת החלומות Iris Strauss-dadon , לא יכלה להשאר אדישה לבקשתה של טליה לחגוג את יום ההולדת שלה חודש לפני עם דוד מישל

אז כמו כל פרויקט שהיא מרימה בשנייה, היא מסדרת לטליה יום פינוק רק עבורה

וטליה זרמה, נסעה, באה, הלכה, יצרה והכל בלעדינו , כאילו היא כאן כל החיים

נהנתה מכל פיסת תשומת לב שקיבלה ונצרה אותה עמוק בפנים, חויות שתיקח איתה להמשך לכל החיים

ההרגשה הזו שתחושת השייכות, הנוחות והבטחון שאני מרגישה אצלם עוברת גם לילדים שלי מילאה אותי בכל כך הרבה טוב

כשנסענו לניו יורק הילדים כל הדרך הסתכלו על הבתים המקושטים להלוואין, התפעלו מהביניינים הגבוהים ולא הפסיקו לומר שהם מרגישים כאילו הם בסרט

כשהתחילו לרוץ ולהתלהב מהסנאים, הדמעות התחילו לרדת

ראיתי שם אותי, בגילם בפעם הראשונה, מתפעלת מהסנאים המתוקים האלה ולא מבינה איך הם מסתובבים ברחוב

פתאום להיות איתם במקומות אותם פקדתי אין ספור פעמים הפך להיות עוברי מלא משמעות וערך

בלי צורך תכנונים קפדניים, הפקות מפוצצות או אטרקציות מטורפות

פשוט להיות

להסתובב איתם ברחובות העיר המטורפת, להתבונן בה, בהם ולנשום

העצירה אצל המשפחה האוהבת שלי הטעינה אותנו בכל כך הרבה אנרגיה וגרמה לי להיזכר כמה עוצמתי זה להרגיש אהובה ושייכת ולהיות בהודיה גדולה שגם דור ההמשך שלי חווה את זה יחד איתי

תודה עליכם משפחה יקרה שלי , תודה על האהבה שלכם ותודה על זה שאתם כל פעם מחדש גורמים לי להרגיש שייכת, ככה כמו שאני